עו”ד לילך דניאל פורסם באתר תקדין

סיפור אנושי מורכב: בית המשפט קיבל את בקשתם של הורים לצעיר בגיל 27 שנפטר ממחלת הסרטן, לעשות שימוש בזרע שהפקיד בחייו לצורך הפריית אישה עמה היה מיודד והבאת נכד לעולם. “מדובר בסוגיה מורכבת שטרם ניתן לה מענה מפורש בחקיקה ולכן על בית המשפט לקיים את רצונו של המת ולכבד את זכותו להמשכיות!” 

בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, קיבל בסוף השבוע את בקשתם של הורים לצעיר בגיל 27 שנפטר ממחלת הסרטן, לעשות שימוש בזרע שהפקיד בחייו לצורך הפריית אישה עמה היה מיודד והבאת נכד לעולם אשר יולד יתום מאב.

הבקשה אשר הוגשה נגד המרכז הרפואי תל אביב ע”ש א. סוראסקי אשר יוצגה על ידי עוה”ד שני כץ, עסקה בבקשת הורים לצעיר שהלך לעולמו בגיל 27 לאחר מאבק במחלת הסרטן יחד איתם עתרה גם רווקה בשנות השלושים לחייה, אשר בקשה לשמש כאם לתינוק העתידי ואשר הייתה מיודדת עם המנוח כאשר השניים הכירו לראשונה כאשר עבדו יחד ונוצרו ביניהם יחסי ידידות במסגרת העבודה.  לאחר שהמנוח חלה ונאלץ לעזוב את עבודתו נותק הקשר בין השניים, אך בהמשך חודש כאשר המנוח פנה למבקשת בבקשה כי תסייע בידו בהקמת מענה קבוצתי-תמיכתי לצעירים חולי סרטן. במסגרת הקמת קבוצת התמיכה התחזק הקשר הידידותי בין המנוח למבקשת אך לא הפך לקשר זוגי.

ההורים אשר ייוצגו על ידי עוה”ד אירית רוזנבלום סיפרו כי בעודו בחיים, ובטרם החל בטיפולים במחלת הסרטן, הפקיד בנם את זרעו וב”כרטיס שומר זרע” ציין כי במידה ולא יוכל לתת הוראה מכל סיבה שהיא, לרבות פטירה, הוא מאשר שימוש בו לצורך טיפולי פוריות לבת זוגו. זאת, תוך שציין מפורשות את שם אמו כמוטבת. לטענת ההורים, ארבע שנים לאחר גילוי המחלה ביקש המנוח מאמו לדאוג כי ייעשה שימוש במנות הזרע המוקפאות שלו לצורך הבאת ילדים לעולם במידה שימות. נוכח האמור, פנו ההורים למבקשת, שהחליטה להפוך לאם יחידנית, על מנת שתהרה מזרעו של המנוח וזו נעתרה לפנייתם. במסגרת זו נוצרו בין ההורים לידידתו של בנם יחסים קרובים ואוהבים והם ערכו הסכם המסדיר את מערכת היחסים ביניהם לגבי הצאצא שיולד מזרעו של המנוח. מכאן הבקשה אליה הצטרף ארגון “משפחה חדשה” המייצג את האם המיועדת וההורים בהליך.

לקביעת תור – צרו איתנו קשר בטלפון 03-5660504 (א’-ה’ 09:00-17:00) או מלאו את הטופס ונחזור אליכם בהקדם:

הפרשה זכתה לעניין גם בלשכת היועץ המשפטי לממשלה אשר הגיש את עמדתו בתיק ולפיה נושא הוצאת זרע מנפטר והשימוש בו לאחר מותו מעורר שאלות מורכבות מתחומים שונים, ולכן גובשה הנחיה לפיה יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו והעובדות הקונקרטיות שלו כאשר יש לשקול בחיוב בקשה לקבלת תסקיר פקידת סעד כאינדיקציה נוספת ואובייקטיבית הן באשר לרצונו של המנוח והן ביחס לרצונה של בת הזוג ועל מנת לוודא כי אינה נתונה להשפעות וללחצים הפוגעים בשיקול דעתה.

כמו כן קובעת הנחיית היועמ”ש כי לקרובי המנוח, פרט לבת הזוג, אין ככלל מעמד חוקי לעניין הבאת ילדים לעולם מזרעו של אדם לאחר מותו ואף במקום בו קיים מעמד כזה על בית המשפט לבחון האם טובתם של הצדדים עולה בקנה אחד עם התהליך המבוקש. מלבד האמור, צוין בתגובת ב”כ היועמ”ש כי בעקבות פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בשנת 2009, במקרים נוספים בהם לא הייתה למנוח בת זוג קבועה בחייו והוצגו ראיות המצביעות על כך שהשימוש המבוקש בזרע עולה בקנה אחד עם רצון הנפטר – לא התנגד היועמ”ש לבקשה והשאיר את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט, תוך המלצה לעריכת תסקיר עובד סוציאלי לסדרי דין ככלי עזר.

במקרה הספציפי, אומרים בלשכת היועמ”ש כי המנוח הביע רצון מפורש בכתב, כי ייעשה שימוש בזרעו לאחר מותו, ובנסיבות אלו ונוכח האמור בתסקיר העובדת הסוציאלית שהוכן בהסכמת הצדדים – הותיר היועמ”ש את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט.

כב’ ס. הנשיאה א’ גביזון קבע כי דין הבקשה להתקבל. ראשית ציין בית המשפט כי סוגיית השימוש בזרעו של נפטר טרם הוסדרה בחקיקה ובית המשפט לענייני משפחה נדרש לתת לה מענה במקרים קונקרטיים במעין “חקיקה שיפוטית”, שמן הראוי ותהא זהירה ומדודה. בעניין זה, הזכיר בית המשפט כי ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום ההולדה, אשר מאפשרות שימוש בזרעו של נפטר והבאת ילדים לעולם לאחר מותו, מקדימות את החקיקה בתחום זה ומביאות בפני היושב בדין מקרים סבוכים להם הוא נדרש ליתן מענה בכלים המשפטיים המוכרים לו על אף שהסוגיה קושרת גם שדות נוספים – חברתיים, מוסריים, פילוסופיים, דתיים, פסיכולוגיים ועוד.

עוד ציין בית המשפט כי הוא חש אי נוחות להכריע בשאלת השימוש בזרעו של נפטר לאחר מותו ללא חקיקה מפורשת המבהירה את עמדת  המחוקקבסוגיות אשר המענה להן כרוך במענה לשאלות מתחומים נוספים לתחום המשפטי. בהתחשב באמור, סבר בית המשפט כי במצב דברים זה על הערכאה הדיוניתלהימנע ככל הניתן ממתן מענה שהוא בבחינת “חקיקה שיפוטית”.

לגופו של עניין ציין השופט כי בהעדר חקיקה מפורשת העיגון המשפטי לשימוש בזרעו של נפטר לאחר מותו מבוסס בראש ובראשונה על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שבמקרה זה משמעו הצורך לקיים ולכבד את רצונו וזכותו להמשכיות אף לאחר מותו. בעניין גבולות כיבוד רצון המת, ציין בית המשפט כי יש להישמר מלהקיש בין זכות החי לזכות המת וגם בהנחה שהזכות להורות משתרעת לאחר מיתה, הרי שאין כוחה וגבורתה כזכות הורים בחיים. נוסף לאמור, בפסיקה שעסקה בסוגיה נערכה הבחנה ברורה בין מקרה שבו אדם הביע טרם פטירתו את רצונו המפורש והברור כי יעשה שימוש בזרעו גם לאחר מותו, לבין מקרה שבו נפטר לא הביע את רצונו המפורש שאז בית המשפט פונה לרצונו המשוער. עוד עולה מהפסיקה כי במצב הדברים הראשון עקרון כיבוד המת יוביל ככלל ובנסיבות המתאימות את בית המשפט להיעתר ל”צוואתו”.

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי לאחר בחינת רצון המנוח והאינטרסים של הצדדים ומשהותיר ב”כ היועמ”ש את ההכרעה לשיקול דעת השופט – יש להיענות לבקשה. בעניין זה, נחה דעתו של השופט כי אכן רצונו  המפורש של המנוח היה שיעשה שימוש בזרעו לאחר מותו וכי בקשת הוריו עולה בקנה אחד עם רצונו המפורש להביא צאצאים לעולם. זאת, כעולה מ”כרטיס שימוש בזרע”עליו חתם המנוח ודבריו. כמו כן, משהוכח כי למנוח לא הייתה בת זוג הרי שלא קמה כל התנגדות לשימוש בזרעו ולכן קיום רצונו המפורש אינו מתנגש עם זכות של בת זוגו. עוד צוין כי מהתסקיר עולה רצונה החופשי של המבקשת לביצוע ההפריה מזרעו של המנוח, תוך הבנה בדבר משמעות התהליך ותוצאותיו או השלכותיו.

בכל הנוגע להסכם בין האם המיועדת להורי המנוח, התרשם בית המשפט כי הוא מסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים באופן שאינו פוגע בשיקול דעתה החופשי של המבקשת ואינו מקנה להורי המנוח מעמד מיוחד כלפי הקטין שייוולד, למעט מעמדם כסבים. עוד שוכנע בית המשפט כי ההסכם אף עונה על צרכיו וטובתו של הצאצא שייוולד, כאשר הגבולות במעמד הורי המנוח מול מעמד המבקשת ברורים, וכי הצדדים חתמו על ההסכם מתוך הבנה למשמעויותיו מתוך רצון חופשי ובעיקר מתוך”מפגש רצונות”. כן הוסיף בית המשפט כי בהיעדר חקיקה מפורשת המסדירה את הסוגיה, יש לברך על הסכם שכזה העובר תחת ביקורת שיפוטית ושיש בו כדי למנוע מצבים של לחצים על מי מהצדדים, על סחר ועל “תן וקח” בזרעו של נפטר, ובוודאי שיש בו כדי למנוע סכסוכים עתידיים בעתיד. אשר על כן, אישר בית המשפט את ההסכם עליו חתמו המבקשים ונתן לו תוקף