ברית הזוגיות היא סיסמת בחירות שעולה מידי בחירות ונשכחת מייד לאחריהן. הגיע הזמן ללהתנתק מהרבנות ולקיים חתונות באופן עצמאי.
אירית רוזנבלום* 
עוד חוזר הניגון. לקראת תחילת המשא ומתן הקואליציוני, חוזר יו”ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן על סיסמת “ברית הזוגיות” שלו, אותה סיסמה שתמיד נשמעת לפני כינונה של הממשלה, אך נשכחת מיד לאחר מכן.
כדרכן של סיסמאות, משמעיהן מעוניינים יותר בהשמעתן, מאשר בבדיקה אמיתית של הצורך בהתגשמותן ו”ברית הזוגיות” היא דוגמא לסיסמא יפה, שמאחוריה אין הרבה מהות. כל אותה ברית, מיועדת במקרה הטוב לתת פתרון ל“פסולי החיתון”, רובם בני שתי דתות שלא יכולים להתחתן בחתונה דתית. גם אם יקרה הבלתי יאומן והיא תהפוך מסיסמא למציאות, היא לא תיתן פתרון לרובם המוחלט של הזוגות בישראל שלא מעוניינים בחתונה ברבנות.
אז מה הפתרון הנכון? מסתבר שלא צריך להרחיק לכת בכדי למצוא אותו, הוא קיים כבר במקום אחר, לא רחוק. בחברה החרדית שניתקה עצמה כבר מזמן מהרבנות ועורכת את חתונותיה בעצמה. לכל פלג חרדי יש את ה”בד”צ” (בית דין צדק) שלו, שהוא שמחתן את חברי הקהילה. מסתבר שהרעיון של הפרטת הנישואים ( הידוע כתעודת זוגיות™) קורץ גם לרבים מקרב הציבור הדתי לאומי שבמקום להתחתן ברבנות, פונים לאחד הבד”צים החרדים. הבד”צים הללו מאפשרים למתחתנים דרכם לא לעבור ברבנות ומהווים דוגמא לכך שניתן לקיים בישראל נישואים פרטיים ושאפילו יש להם ביקוש.
במקום לדרוש את אותה “ברית זוגיות” הלא ממש רלוונטית, טוב היו עושים הפוליטיקאים שוחרי החופש באם היו דורשים כי הפרטת הנישואים, לא תישאר רק נחלתה של החברה החרדית, אלא תורחב לחברה הישראלית כולה.
העולם כולו מתקדם למקום של הרחקת המדינה מהתא המשפחתי ומהחיים הפרטיים וכך ראוי שיהיה גם בישראל. לצד הבד”צים החרדיים, יכולים להיות בד”צים חילוניים, מסורתיים ואחרים. כל זוג יתחתן על פי דרכו, ערכיו ואמונותיו ותפקידה היחיד של המדינה יהיה לרשום את הנישואים ולא לבדוק בציציות המתחתנים.
המשפחה שלנו היא הדבר הפרטי ביותר שיש לנו, הזהות הבסיסית של כל אחת ואחד. המדינה צריכה לספק לאזרחיה שירותי חינוך, רווחה, ביטחון ועוד, בתמורה לתשלום מיסים ולחובות אזרחיות, אבל צריכה לצאת מהמשפחה, לצאת מהחיים הפרטיים של אזרחיה.
החברה החרדית השכילה לקחת את החופש הזה לעצמה, כעת על הפוליטיקאים החילונים להפסיק לזרוק לאוויר סיסמאות לא רלוונטיות ולדרוש בעבור הציבור אותו הם מייצגים את אותן זכויות שקיבלו החרדים ובראשן את הפרטת הנישואים. המשא ומתן הקואליציוני הוא הזמן לדרוש וגם לקבל, מספר שבועות שהשפעתם על חיינו גדולה מהשנים שעוברות בין מו”מ אחד לשני, טוב יעשה ליברמן אם ינצל את הזמן החשוב הזה, לא לזריקת סיסמאות שגם הוא יודע שאינן רלוונטיות, אלא להצגת דרישות שיביאו לשינוי אמיתי.
*הכותבת היא מייסדת ומנכ”לית ארגון משפחה חדשה
© פורסם בעתון מעריב ביום 30.4.19
בד”צ חילוני
ברית הזוגיות היא סיסמת בחירות שעולה מידי בחירות ונשכחת מייד לאחריהן. הגיע הזמן ללהתנתק מהרבנות ולקיים חתונות באופן עצמאי.
אירית רוזנבלום*
עוד חוזר הניגון. לקראת תחילת המשא ומתן הקואליציוני, חוזר יו”ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן על סיסמת “ברית הזוגיות” שלו, אותה סיסמה שתמיד נשמעת לפני כינונה של הממשלה, אך נשכחת מיד לאחר מכן.
כדרכן של סיסמאות, משמעיהן מעוניינים יותר בהשמעתן, מאשר בבדיקה אמיתית של הצורך בהתגשמותן ו”ברית הזוגיות” היא דוגמא לסיסמא יפה, שמאחוריה אין הרבה מהות. כל אותה ברית, מיועדת במקרה הטוב לתת פתרון ל“פסולי החיתון”, רובם בני שתי דתות שלא יכולים להתחתן בחתונה דתית. גם אם יקרה הבלתי יאומן והיא תהפוך מסיסמא למציאות, היא לא תיתן פתרון לרובם המוחלט של הזוגות בישראל שלא מעוניינים בחתונה ברבנות.
אז מה הפתרון הנכון? מסתבר שלא צריך להרחיק לכת בכדי למצוא אותו, הוא קיים כבר במקום אחר, לא רחוק. בחברה החרדית שניתקה עצמה כבר מזמן מהרבנות ועורכת את חתונותיה בעצמה. לכל פלג חרדי יש את ה”בד”צ” (בית דין צדק) שלו, שהוא שמחתן את חברי הקהילה. מסתבר שהרעיון של הפרטת הנישואים ( הידוע כתעודת זוגיות™) קורץ גם לרבים מקרב הציבור הדתי לאומי שבמקום להתחתן ברבנות, פונים לאחד הבד”צים החרדים. הבד”צים הללו מאפשרים למתחתנים דרכם לא לעבור ברבנות ומהווים דוגמא לכך שניתן לקיים בישראל נישואים פרטיים ושאפילו יש להם ביקוש.
במקום לדרוש את אותה “ברית זוגיות” הלא ממש רלוונטית, טוב היו עושים הפוליטיקאים שוחרי החופש באם היו דורשים כי הפרטת הנישואים, לא תישאר רק נחלתה של החברה החרדית, אלא תורחב לחברה הישראלית כולה.
העולם כולו מתקדם למקום של הרחקת המדינה מהתא המשפחתי ומהחיים הפרטיים וכך ראוי שיהיה גם בישראל. לצד הבד”צים החרדיים, יכולים להיות בד”צים חילוניים, מסורתיים ואחרים. כל זוג יתחתן על פי דרכו, ערכיו ואמונותיו ותפקידה היחיד של המדינה יהיה לרשום את הנישואים ולא לבדוק בציציות המתחתנים.
המשפחה שלנו היא הדבר הפרטי ביותר שיש לנו, הזהות הבסיסית של כל אחת ואחד. המדינה צריכה לספק לאזרחיה שירותי חינוך, רווחה, ביטחון ועוד, בתמורה לתשלום מיסים ולחובות אזרחיות, אבל צריכה לצאת מהמשפחה, לצאת מהחיים הפרטיים של אזרחיה.
החברה החרדית השכילה לקחת את החופש הזה לעצמה, כעת על הפוליטיקאים החילונים להפסיק לזרוק לאוויר סיסמאות לא רלוונטיות ולדרוש בעבור הציבור אותו הם מייצגים את אותן זכויות שקיבלו החרדים ובראשן את הפרטת הנישואים. המשא ומתן הקואליציוני הוא הזמן לדרוש וגם לקבל, מספר שבועות שהשפעתם על חיינו גדולה מהשנים שעוברות בין מו”מ אחד לשני, טוב יעשה ליברמן אם ינצל את הזמן החשוב הזה, לא לזריקת סיסמאות שגם הוא יודע שאינן רלוונטיות, אלא להצגת דרישות שיביאו לשינוי אמיתי.
*הכותבת היא מייסדת ומנכ”לית ארגון משפחה חדשה
© פורסם בעתון מעריב ביום 30.4.19