יירצו – ילכו לרבנות, יירצו – יינשאו בנישואין אזרחיים. עו”ד אירית רוזנבלום מסכימה עם הרב בקשי-דורון שחוק הנישואין משניא את הרבנות וקובעת: אם הנישואין יופרטו נרגיש חופשיים יותר, נשמור על כבודנו העצמי וכבודה של הדת
הרב הראשי לישראל לשעבר, אליהו בקשי דורון הכריז, כי חוק הנישואין משניא את הרבנות וכי יש לאפשר נישואין אזרחיים בישראל. כך אמר בראיון שהעניק לעלון תנועת “ציונות דתית ריאלית”, שפורסם ב-ynet. הכרזתו מקדמת את הרעיון החשוב כל כך של הפרטת הנישואין בישראל.
מדובר קודם כל באינטרס ציבורי שלא להשאיר את הכוח בידי מונופול אינטרסנטי כל יכול, הפועל יותר מכל, כפי שמתברר, מתוך שיקולים כספיים ופחות מתוך שיקולים דתיים אמוּניים. הראיה לכך, שאנשים דתיים וחרדים נמנעים מלהעניק לו את הכוח הזה ועורכים קידושין ונישואין בעצמם ומי אם לא הם מייצגים אינטרסים דתיים. הרבנות משרתת אם כן את הציבור החילוני דווקא יותר מאשר את הציבור הדתי, ובוודאי יותר מאשר את הציבור החרדי.
לכאורה אפשר לחשוב כי מדובר במערכת משומנת העושה טוב לאזרח החפץ לשנות את מעמדו האישי, מאדם פנוי לנשוי. אך מסתבר כי לא מדובר במערכת המקדמת את פני האזרח ומבקשת לתת שירות שוויוני, זמין ומזמין אלא מערכת מפלה, חמדנית שמרוויחה מסכסוכים בין בני זוג אשר באים בצילה.
ובאשר לאותם אלה העוברים את “מבחן הכשרות היהודי” לצורכי נישואין, הם בין המאושרים שכניסתם לממסד הדתי התאפשרה: גם אם חשבו בעבר שאין להם כל בעיה יהודית של ממש, כעת הם מוכרזים כיהודים כשרים וימצא להם גם רב שיסכים להשיאם. מה מקומם כל כך בכך שממסד מסוים בוחר לעצמו את מי הוא מוכן לקבל בקרב חבריו, תנאי הקבלה, או דרכי הקבלה? גם אם נסלח על כל אלה, וכמובן שלא נסלח, האמת מסתתרת מאחורי המספרים, מדובר ב”תעשייה” שלמה המתנהלת סביב כל המהלך, תעשייה החייבת לקיים את עצמה ולא חשוב כלל באיזה מחיר, גם אם מדובר באפליה, השפלה ומסחור הנישואין שלנו.
במקומות רבים בעולם רישום הנישואין כלל איננו כרוך בתשלום. אולם בישראל לא רק שהרישום עולה כסף, אלא סביבו יש להוסיף עוד כהנה וכהנה הוצאות בגין אישורים, פעולות ומסמכים להוכחת הכשרות להינשא, תעודת רווקות, טבילה במקווה, אישורים נוטריונים במידה וההורים אינם ילידי הארץ ולא נישאו בארץ ועוד היד נטויה… סה”כ הכנסות הממסד הרבני מגיעות לכדי למעלה מ- 30 מליון שקל בשנה רק מרישום הנישואין. מכאן שאין להמעיט כהוא זה במשקלה הכלכלי של התעשייה.
האמת העסקית מאחורי תעשיית הנישואין הדתית מסתתרת לא פחות בעסקי הגירושין גם כאן מדובר בסכומים יפים ביותר, וככל שההליך מתמשך ועמו מוגשות בקשות שונות לשחרור מכבלי הנישואין כך עולה ההכנסה של בתי הדין הרבניים, המקיימת את מנגנונה העשיר, החל מאנשי האדמיניסטרציה, פקידי העזר ועד אחרון הדיינים והרבנים הראשיים. ההתגודדות בין כותלי בתי הדין מגיעה לסכומים של 15 עד 20 מליון שקל בשנה. עבור כל תיק שנפתח בבית הדין הרבני (למעט תביעת מזונות) יש לשלם אגרה ועבור כל בקשה לסעד ביניים גובים אגרה נוספת. ועוד לא לקחנו בחשבון כמה מוציא האזרח המתגרש עבור התענוג הזה כמו תשלום לעורכי דין, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים שיסייעו לו לצאת להשתחרר במוקדם או במאוחר מכבלי הנישואין.
מחזורי הכספים הללו רק מוכיחים עד כמה התרחקנו מאותו חזון של שמירה על הגחלת היהודית, הקידושין הדתיים, וכמה הסתאבנו בשל הרצון לשמור על הכוח שיש עמו כסף (והרבה כסף!). יש אפוא צורך דחוף להאיר את עינינו כי אין לממסד הדתי אינטרס לוותר על כל אלה, גם אם מדובר בחופש הבחירה ובמניעת אפליה בין אזרחים, כשמודבר בכסף הכל כשר וכשהאל הוא ממון חשוב לשמור עליו אף יותר מריבונו של עולם. טוב יעשה המחוקק אם יזדרז כבר להפריט את הנישואין בישראל וייתן את המושכות בידי האזרחים. יירצו – ילכו לרבנות, יירצו – יינשאו בנישואין אזרחיים או שינהלו משק בית משותף כידועים בציבור. רק אז נרגיש חופשיים יותר, נשמור על כבודנו העצמי וכבודה של הדת.
הממסד הרבני וכל מה שהוא מייצג הוא אשר גורם לנו להתרחק כל-כך מערכי היהדות המקוריים, תמונת מצב זו נהירה היא אפילו לרב הראשי לישראל לשעבר, אליהו בקשי דורון ומכאן יצא בקול קורא לשחרר את הנישואין מהרבנות בטרם יהיה מאוחר מדי.
להפריט את הנישואין / עו”ד אירית רוזנבלום
יירצו – ילכו לרבנות, יירצו – יינשאו בנישואין אזרחיים. עו”ד אירית רוזנבלום מסכימה עם הרב בקשי-דורון שחוק הנישואין משניא את הרבנות וקובעת: אם הנישואין יופרטו נרגיש חופשיים יותר, נשמור על כבודנו העצמי וכבודה של הדת
הרב הראשי לישראל לשעבר, אליהו בקשי דורון הכריז, כי חוק הנישואין משניא את הרבנות וכי יש לאפשר נישואין אזרחיים בישראל. כך אמר בראיון שהעניק לעלון תנועת “ציונות דתית ריאלית”, שפורסם ב-ynet. הכרזתו מקדמת את הרעיון החשוב כל כך של הפרטת הנישואין בישראל.
מדובר קודם כל באינטרס ציבורי שלא להשאיר את הכוח בידי מונופול אינטרסנטי כל יכול, הפועל יותר מכל, כפי שמתברר, מתוך שיקולים כספיים ופחות מתוך שיקולים דתיים אמוּניים. הראיה לכך, שאנשים דתיים וחרדים נמנעים מלהעניק לו את הכוח הזה ועורכים קידושין ונישואין בעצמם ומי אם לא הם מייצגים אינטרסים דתיים. הרבנות משרתת אם כן את הציבור החילוני דווקא יותר מאשר את הציבור הדתי, ובוודאי יותר מאשר את הציבור החרדי.
לכאורה אפשר לחשוב כי מדובר במערכת משומנת העושה טוב לאזרח החפץ לשנות את מעמדו האישי, מאדם פנוי לנשוי. אך מסתבר כי לא מדובר במערכת המקדמת את פני האזרח ומבקשת לתת שירות שוויוני, זמין ומזמין אלא מערכת מפלה, חמדנית שמרוויחה מסכסוכים בין בני זוג אשר באים בצילה.
ובאשר לאותם אלה העוברים את “מבחן הכשרות היהודי” לצורכי נישואין, הם בין המאושרים שכניסתם לממסד הדתי התאפשרה: גם אם חשבו בעבר שאין להם כל בעיה יהודית של ממש, כעת הם מוכרזים כיהודים כשרים וימצא להם גם רב שיסכים להשיאם. מה מקומם כל כך בכך שממסד מסוים בוחר לעצמו את מי הוא מוכן לקבל בקרב חבריו, תנאי הקבלה, או דרכי הקבלה? גם אם נסלח על כל אלה, וכמובן שלא נסלח, האמת מסתתרת מאחורי המספרים, מדובר ב”תעשייה” שלמה המתנהלת סביב כל המהלך, תעשייה החייבת לקיים את עצמה ולא חשוב כלל באיזה מחיר, גם אם מדובר באפליה, השפלה ומסחור הנישואין שלנו.
במקומות רבים בעולם רישום הנישואין כלל איננו כרוך בתשלום. אולם בישראל לא רק שהרישום עולה כסף, אלא סביבו יש להוסיף עוד כהנה וכהנה הוצאות בגין אישורים, פעולות ומסמכים להוכחת הכשרות להינשא, תעודת רווקות, טבילה במקווה, אישורים נוטריונים במידה וההורים אינם ילידי הארץ ולא נישאו בארץ ועוד היד נטויה… סה”כ הכנסות הממסד הרבני מגיעות לכדי למעלה מ- 30 מליון שקל בשנה רק מרישום הנישואין. מכאן שאין להמעיט כהוא זה במשקלה הכלכלי של התעשייה.
האמת העסקית מאחורי תעשיית הנישואין הדתית מסתתרת לא פחות בעסקי הגירושין גם כאן מדובר בסכומים יפים ביותר, וככל שההליך מתמשך ועמו מוגשות בקשות שונות לשחרור מכבלי הנישואין כך עולה ההכנסה של בתי הדין הרבניים, המקיימת את מנגנונה העשיר, החל מאנשי האדמיניסטרציה, פקידי העזר ועד אחרון הדיינים והרבנים הראשיים. ההתגודדות בין כותלי בתי הדין מגיעה לסכומים של 15 עד 20 מליון שקל בשנה. עבור כל תיק שנפתח בבית הדין הרבני (למעט תביעת מזונות) יש לשלם אגרה ועבור כל בקשה לסעד ביניים גובים אגרה נוספת. ועוד לא לקחנו בחשבון כמה מוציא האזרח המתגרש עבור התענוג הזה כמו תשלום לעורכי דין, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים שיסייעו לו לצאת להשתחרר במוקדם או במאוחר מכבלי הנישואין.
מחזורי הכספים הללו רק מוכיחים עד כמה התרחקנו מאותו חזון של שמירה על הגחלת היהודית, הקידושין הדתיים, וכמה הסתאבנו בשל הרצון לשמור על הכוח שיש עמו כסף (והרבה כסף!). יש אפוא צורך דחוף להאיר את עינינו כי אין לממסד הדתי אינטרס לוותר על כל אלה, גם אם מדובר בחופש הבחירה ובמניעת אפליה בין אזרחים, כשמודבר בכסף הכל כשר וכשהאל הוא ממון חשוב לשמור עליו אף יותר מריבונו של עולם. טוב יעשה המחוקק אם יזדרז כבר להפריט את הנישואין בישראל וייתן את המושכות בידי האזרחים. יירצו – ילכו לרבנות, יירצו – יינשאו בנישואין אזרחיים או שינהלו משק בית משותף כידועים בציבור. רק אז נרגיש חופשיים יותר, נשמור על כבודנו העצמי וכבודה של הדת.
הממסד הרבני וכל מה שהוא מייצג הוא אשר גורם לנו להתרחק כל-כך מערכי היהדות המקוריים, תמונת מצב זו נהירה היא אפילו לרב הראשי לישראל לשעבר, אליהו בקשי דורון ומכאן יצא בקול קורא לשחרר את הנישואין מהרבנות בטרם יהיה מאוחר מדי.