מהפיכת הידועים בציבור
מדוע אנו בוחרים יותר ויותר באורח חיים חופשי בו מתקיימת מערכת יחסים זוגית שלמה ומלאה מבלי הצורך לרשום אותה או לקבל אישור ממסדי לעצם קיומה.על החירות לזוגיות שאינה תלויה בדבר והזכויות שהיא מביאה עמה במאמר שלפניכם.
חיים זוגיים מאושרים מתחילים כשאנחנו מחליטים לחיות עם אהובינו, והם פורחים כשאנחנו מתחילים לאהוב אותם, כל זאת מתרחש בינינו ובין אהובנו ללא התערבות חיצונית.
על פי הערכות ארגון משפחה חדשה, בישראל חיים כיום 85,000
בני זוג ידועים בציבור, 45 אחוז מתוכם עיגנו את יחסיהם בהסדר משפטי, המכונה על ידנו “נישואי חוזה”, שפירושם נישואים על בסיס הסכם משפטי בין בני הזוג, מבלי שהם נרשמים במרשם האוכלוסין של המדינה. הרעיון העומד מאחורי נישואי החוזה הוא לבטא באופן הקרוב והפרטי ביותר את האיחוד שבין בני הזוג, איחוד שלא מחפש תוקף מצד משרד ממשלתי כזה או אחר, אלא איחוד המקבל את כל התוקף שבו מתוך הסכמה הדדית בין השניים. בדרך כלל ההחלטה לבטא את הקשר הזוגי בדרך זו, נובעת מן הסיבה הפשוטה, שבני הזוג אינם מעוניינים בהתערבות או מעורבות שלטונית, לא ביחס להשתייכותם העדתית דתית של מי מהם, לא ביחס לאזרחותו ואף לא ביחס למינו. לעיתים הסיבה לכך שבני זוג אינם נישאים נובעת מכך שאינם יכולים להינשא בישראל. כידוע החוק בישראל מאפשר נישואין בינו ובינה אך ורק אם הם בני אותה הדת ואך ורק על פי הלכות הדת שלהם, כך שלעיתים מזומנות, נמצא כי בני זוג בני דתות שונות או בני זוג הנחשבים פסולי חיתון (כגון איסור נישואי כהן וגרושה, איסור נישואי ממזרים או ספק ממזרים, נישואין בין בני זוג מאותו המין ועוד) אינם יכולים להירשם לנישואין ואולם הם מחליטים כי חייהם המשותפים כתא משפחתי אחד ומאוחד הוא מעבר להוראות דתיות או אזרחיות כאלה או אחרות, ותחת זאת בוחרים לחיות יחד ולהקים תא משפחתי שלם בפועל. (בעבר בני זוג שכאלה היו מוחרמים ומוצאים מחוץ לקהילה ועונש הנידוי שהיו צפויים לו לא אחת גרם להם לחיות בודדים ואומללים תחת תכתיבים חברתיים דתיים מבלי שיכלו לממש את אהבתם ולהגשים את רצונם. כיום בעידן ליברלי יותר אחד מכל עשרה זוגות צעירים בגיל הנישואים בוחר באורח חיים של ידועים בציבור.
הבחירה לחיות בחיי זוגיות משותפת כידועים בציבור, איננה אופיינית בהכרח לחברה הישראלית, זוהי מגמה עולמית. באירופה, כל זוג שלישי מעדיף לחיות כ”שותפים ביתיים” . בארה”ב 40 אחוז מהילדים גדלים במשפחה בה ההורים לא נישאו מעולם באופן רשמי.
התהליך של התפרקות הנישואין מרישומם, הוא אחד הביטויים המובהקים לחיי חופש, חיים בהם בוחר האדם הפרטי להתנהל על פי בחירות אישיות בו הוא עצמו ובן או בת זוגו קובעים מהן החירויות האישיות שלהם במסגרת חיי המשפחה, להבדיל מנישואין הרשומים באופן פורמאלי, שהם חלק מעולם המוכר לנו כעולם של זכויות. ההבדל בין חופש או חירות, לזכות הוא ההבדל שבין חובת המדינה העומדת מצידה השני של הזכות לבין החופש שהוא פרטי ואישי ואינו מטיל חובה כלשהי על המדינה.
הבחירה בחירות לחיות יחד חיים משותפים ללא נישואין פירושה, כי בני הזוג קיבלו על עצמם החלטה שאין לה שותפים מלבדם והם גם אינם מטילים על המדינה או הממסד חובה כלשהי לגבי החירות הזו מלבד לאפשר לה להתקיים.
מצאתי לנכון להדגיש את ההבדלים הללו שבין זכות לחופש, כחלק מן המאבק הכללי שמנהלת החברה הישראלית למען חירויות הפרט, שהבולטת ביניהן היא החירות לבחור את בן או בת הזוג ולהקים עמם משפחה. האבחנה הזו, איננה רק שאלה של ניסוח אלא מציינת תהליך אשר בסופו יזכה להכרה רשמית ויצור נורמה משפטית קבועה כחלק מזכויות האדם.
כאשר התנהגות מסוימת כמו נישואין ללא נישואין, כלומר חיים כידועים בציבור תקבל מעמד של זכות רשמית ומוכרת כפי שאמנם כבר קיבלה בכמה עשרות חוקים, פירוש הדבר שהיא זוכה לערבויות מוסריות בסיסיות מצד החברה והמדינה והעובדה שהיא מכונה “זכות” מעידה על כך שהיא שייכת לבני אדם מסוימים שיכולים לדרוש אותה, שיש לה מעמד מועדף ושעל המדינה ומוסדותיה לציית והיא איננה נתונה עוד לשיקול דעת.
נדמה כי ההכרה בהשוואת מעמדם של הידועים בציבור כבני זוג, הייתה תהליך מאיים וקשה למדינה ומוסדותיה. הסדרי הנישואין הרשמיים בישראל מקורם בפקודת רישום הנישואין והגירושין משנת 1919, אשר לא תוקנה ולא שונתה עד היום מאז ימי שלטון המנדט הבריטי בישראל. כבר קרוב למאה שנה אנו חיים מכח דינים וחוקים שאינם משתנים ואינם מתאימים להלכי הרוח של העידן המודרני וגם אלה נקבעו עבורנו על ידי גורמים זרים ששלטו בארץ. לפעמים נדמה כי נוקשותה של השיטה בכל הקשור בחיי המשפחה במדינת ישראל, נובעת מפחד לשינוי הגובל בחרדה מפני זעזוע של יסודות החברה. אולם כפיית נורמות בלתי הולמות שאינן משרתות את הציבור, משום שהוא לא חפץ בהן, מסוכנת הרבה יותר, מזעזעת הרבה יותר ומסכנת הרבה יותר את התנהלותה הבריאה של החברה. די בכך שכיום כבר 10 אחוז מבני הזוג הצעירים אינם “צורכים” את הנורמות המשפטיות שמכתיבה המדינה, כלומר הם אינם מתחתנים באופן רשמי ומעדיפים לחיות כידועים בציבור. הבחירה שלהם לחיות כידועים בציבור, אומרת לא אחת מבחינתם כי הם מוותרים ולעיתים אף מסתכנים באובדן זכויות כלכליות וחברתיות ואולם על מנת להיות חופשיים בנפשם ורוחם, הם מעדיפים ליטול על עצמם סיכון מעין זה. מאבקם של הידועים בציבור, הוא מאבק אוניברסאלי, כאמור המתרחש באופן דומה בכל העולם, עובדה זו מצביעה על כך כי מדובר בשינוי חברתי, שינוי שמחייב במהלכו ובוודאי בסופו, גם שינוי של נורמות חוקיות, החלטות שיפוטיות וחקיקה.
עם זאת מסתבר כי הבחירה בחיי זוגיות ומשפחה כידועים בציבור היא הבחירה הנכונה ביותר למודל הזוגיות המודרני בישראל. בני זוג הבוחרים בדרך זו לא רק פועלים, מתוך חירות מלאה, אלא הם נהנים מזכויות שוות רבות ובעיקר מן הזכות לנהל את חייהם על פי נורמות פנימיות שלהם מבלי להיות כפופים לחוקים דתיים שאינם מתאימים להם ורחוקים מתפיסת עולמם. גם אם חס וחלילה הקשר שביניהם יעלה על שרטון, גם אז הם לא ידרשו למרוץ מטורף זה נגד זו לבית משפט אזרחי או לבית דין רבני, להם אין מה לחפש בבתי הדין הרבניים, הם משוחררים מהם לחלוטין. ידועים בציבור אינם נדרשים להתגרש בגט פיטורין בבית דין רבני (בניגוד לבני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים בחו”ל) אלא יוכלו הם לפעול על פי ההסכמות שביניהם או על פי החוזה שחתמו עליו. גם כאן מסתבר הם אדונים לעצמם ואינם נתונים לחסדי הממסד.
אין ספק כי מהפיכת הזוגיות, היא מהפיכה עקרונית מתמשכת וצודקת וסופה שהיא תכניע את השיטה וסגנונה הבלתי רלבנטי. כל עוד לא יחול שינוי חקיקה גורף, לא יופקע המונופול על חיי המשפחה בישראל מידי מוסדות הדת, אנו צפויים לעלייה מתמשכת במספר בני הזוג שיבחרו לחיות כידועים בציבור. במקביל צפוי שינוי גם בנורמות המשפטיות וגם בחקיקה אשר תיאלץ להיכנע לדרישת הקהל, כניעה כזו פירושה שמירה על יסודות החברה ולא התפוררותה כפי שנוטה הממסד לחשוב.
שיטה שאיננה מתאימה למשתמשיה, סופה שהיא תקרוס ותיעלם. לסיכומו של דבר, טוב יעשה המחוקק הישראלי, אם לא ישתהה יותר בעניין ההגדרה של הידועים בציבור והשוואת זכויותיהם באופן מוחלט ומלא לבני זוג נשואים. ארגון משפחה חדשה, מגיש לכם בחוברת זו בפרק האחרון הצעת חוק אשר המגדירה את הידועים בציבור ומקנה להם זכויות שוות לבני זוג נשואים.
מהפיכת הידועים בציבור / מאת עו”ד אירית רוזנבלום
מהפיכת הידועים בציבור
מדוע אנו בוחרים יותר ויותר באורח חיים חופשי בו מתקיימת מערכת יחסים זוגית שלמה ומלאה מבלי הצורך לרשום אותה או לקבל אישור ממסדי לעצם קיומה.על החירות לזוגיות שאינה תלויה בדבר והזכויות שהיא מביאה עמה במאמר שלפניכם.
חיים זוגיים מאושרים מתחילים כשאנחנו מחליטים לחיות עם אהובינו, והם פורחים כשאנחנו מתחילים לאהוב אותם, כל זאת מתרחש בינינו ובין אהובנו ללא התערבות חיצונית.
התהליך של התפרקות הנישואין מרישומם, הוא אחד הביטויים המובהקים לחיי חופש, חיים בהם בוחר האדם הפרטי להתנהל על פי בחירות אישיות בו הוא עצמו ובן או בת זוגו קובעים מהן החירויות האישיות שלהם במסגרת חיי המשפחה, להבדיל מנישואין הרשומים באופן פורמאלי, שהם חלק מעולם המוכר לנו כעולם של זכויות. ההבדל בין חופש או חירות, לזכות הוא ההבדל שבין חובת המדינה העומדת מצידה השני של הזכות לבין החופש שהוא פרטי ואישי ואינו מטיל חובה כלשהי על המדינה.
מצאתי לנכון להדגיש את ההבדלים הללו שבין זכות לחופש, כחלק מן המאבק הכללי שמנהלת החברה הישראלית למען חירויות הפרט, שהבולטת ביניהן היא החירות לבחור את בן או בת הזוג ולהקים עמם משפחה. האבחנה הזו, איננה רק שאלה של ניסוח אלא מציינת תהליך אשר בסופו יזכה להכרה רשמית ויצור נורמה משפטית קבועה כחלק מזכויות האדם.
עם זאת מסתבר כי הבחירה בחיי זוגיות ומשפחה כידועים בציבור היא הבחירה הנכונה ביותר למודל הזוגיות המודרני בישראל. בני זוג הבוחרים בדרך זו לא רק פועלים, מתוך חירות מלאה, אלא הם נהנים מזכויות שוות רבות ובעיקר מן הזכות לנהל את חייהם על פי נורמות פנימיות שלהם מבלי להיות כפופים לחוקים דתיים שאינם מתאימים להם ורחוקים מתפיסת עולמם. גם אם חס וחלילה הקשר שביניהם יעלה על שרטון, גם אז הם לא ידרשו למרוץ מטורף זה נגד זו לבית משפט אזרחי או לבית דין רבני, להם אין מה לחפש בבתי הדין הרבניים, הם משוחררים מהם לחלוטין. ידועים בציבור אינם נדרשים להתגרש בגט פיטורין בבית דין רבני (בניגוד לבני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים בחו”ל) אלא יוכלו הם לפעול על פי ההסכמות שביניהם או על פי החוזה שחתמו עליו. גם כאן מסתבר הם אדונים לעצמם ואינם נתונים לחסדי הממסד.