שנה לאחר פרוץ המחאה החברתית, נדמה שרוחות השינוי שהורגשו באוויר נושאות עמן את הכסף מהארנק. יותר ויותר מאיתנו יציינו השנה את ט”ו באב ללא תקווה – וללא עתיד.
אמרה ידועה טוענת: כשהכסף אינו נכנס דרך הדלת, האהבה בורחת דרך החלון. ערב ט”ו באב, הדבר בולט אצל יותר ויותר משפחות ממעמד הביניים.
בשנה האחרונה כולנו חשופים ומודעים יותר למונחים וביטויים כגון שחיקת מעמד הביניים, גזירות כלכליות, ועדות שרים שונות בנושא הכלכלי, צדק חברתי ועוד מונחים המייצגים את רוח התקופה בה אנו חיים. המחאה החברתית שהחלה אשתקד בנושא הדיור, הפכה עם הזמן למחאה הולכת וגוברת של זעקת אנשי מעמד הביניים, שהולכים ונשחקים עם הזמן, תחת הגזירות הכלכליות השונות ומדיניות הממשלה בנושא הפניית מקורות התקציב לרווחה, לבריאות, לביטחון ועוד.
כיום, שנה לאחר פרוץ המחאה החברתית, הפך הנושא ממחאה עממית צודקת לנושא המשפיע על הכיס של כל אחד ואחת מאיתנו. אם בשנה שעברה צעדנו כולנו בעצרות ההמוניות של מוצאי השבת והרגשנו תקווה באוויר, הרי שהשנה, כל אחד ואחת מאיתנו מרגיש את המחנק ואת הצורך בשינוי חברתי ברמת הכיס. אם בשנה שעברה הרגשנו רוחות של שינוי באוויר, הרי שכיום, אנו מרגישים איך הארנק מתרוקן בקצב מהיר יותר, וכיצד הכסף בורח מאיתנו יחד עם רוחות השינוי.
השכבות החלשות באוכלוסיה ומעמד הביניים הם הנפגעים העיקריים מהגזירות הכלכליות של התקופה האחרונה. מה שהחל בזעקת שבר, הפך בשנה האחרונה לנטל כלכלי גם עבור משפחות שבהן שני בני הזוג עובדים למחייתם.
עסוקים יותר בהישרדות
ההיגיון הכלכלי במדינת ישראל פועל לרעת האנשים המנסים להתפרנס בכבוד למחייתם, ומאלץ כל אחד ואחת מאיתנו – האנשים המשכימים קום לעמלם – לחשב כל הוצאה, לתכנן בקפידה חיי מותרות, לוותר על פינוקים תרבותיים אלמנטריים (סרטים, הצגות, ימי עיון והעשרה ועוד). המציאות הכלכלית החדשה, כופה על רוב האוכלוסיה הישראלית, מהשכבות החלשות ועד אנשי המעמד הבינוני, חיי דוחק, וויתור על כל מה שבעבר הרחוק אפשר לנו “לנשום” קצת. אנחנו מוותרים יותר ויותר על בילויים משפחתיים ועל זמן איכות עם ילדינו. אנחנו נאלצים לעבוד יותר בשביל לגמור את החודש.
אנחנו יותר ויותר מצמצמים את היקף ההוצאה החודשי שלנו (ובכך משפיעים באופן ישיר על המשק הישראלי).
אנחנו יותר ויותר מנהלים ויכוחים משפחתיים בנוגע להוצאות השוטפות שלנו, ובכך למעשה עסוקים יותר בהישרדות משפחתית מאשר ניהול התא המשפחתי. אנחנו יותר ויותר מפגרים בתשלומים, וצוברים ריביות מטורפות – ובכך למעשה משפרים את מצבם הכלכלי של גוף אחד במדינה: הבנקים. מעל הכול, אנחנו יותר ויותר מאבדים תקווה.
עם ציון חג האהבה העברי – ט”ו באב, רובנו הגדול והמכריע ייאלץ לוותר על רכישת מתנות לאנשים האהובים עלינו, רובנו הגדול יוותר על “יציאה” חגיגית בערב זה, מתוך מטרה להותיר כסף בחשבון לחשבונות השוטפים, ורובנו הגדול בכלל יתעלם מציון חג האהבה. כי שאין כסף, האהבה באמת בורחת דרך החלון.
פורסם באתר “וואלה”
כשהכסף אינו נכנס מהדלת, האהבה בורחת מהחלון / אירית רוזנבלום, אתר “וואלה”
שנה לאחר פרוץ המחאה החברתית, נדמה שרוחות השינוי שהורגשו באוויר נושאות עמן את הכסף מהארנק. יותר ויותר מאיתנו יציינו השנה את ט”ו באב ללא תקווה – וללא עתיד.
אמרה ידועה טוענת: כשהכסף אינו נכנס דרך הדלת, האהבה בורחת דרך החלון. ערב ט”ו באב, הדבר בולט אצל יותר ויותר משפחות ממעמד הביניים.
בשנה האחרונה כולנו חשופים ומודעים יותר למונחים וביטויים כגון שחיקת מעמד הביניים, גזירות כלכליות, ועדות שרים שונות בנושא הכלכלי, צדק חברתי ועוד מונחים המייצגים את רוח התקופה בה אנו חיים. המחאה החברתית שהחלה אשתקד בנושא הדיור, הפכה עם הזמן למחאה הולכת וגוברת של זעקת אנשי מעמד הביניים, שהולכים ונשחקים עם הזמן, תחת הגזירות הכלכליות השונות ומדיניות הממשלה בנושא הפניית מקורות התקציב לרווחה, לבריאות, לביטחון ועוד.
כיום, שנה לאחר פרוץ המחאה החברתית, הפך הנושא ממחאה עממית צודקת לנושא המשפיע על הכיס של כל אחד ואחת מאיתנו. אם בשנה שעברה צעדנו כולנו בעצרות ההמוניות של מוצאי השבת והרגשנו תקווה באוויר, הרי שהשנה, כל אחד ואחת מאיתנו מרגיש את המחנק ואת הצורך בשינוי חברתי ברמת הכיס. אם בשנה שעברה הרגשנו רוחות של שינוי באוויר, הרי שכיום, אנו מרגישים איך הארנק מתרוקן בקצב מהיר יותר, וכיצד הכסף בורח מאיתנו יחד עם רוחות השינוי.
השכבות החלשות באוכלוסיה ומעמד הביניים הם הנפגעים העיקריים מהגזירות הכלכליות של התקופה האחרונה. מה שהחל בזעקת שבר, הפך בשנה האחרונה לנטל כלכלי גם עבור משפחות שבהן שני בני הזוג עובדים למחייתם.
עסוקים יותר בהישרדות
ההיגיון הכלכלי במדינת ישראל פועל לרעת האנשים המנסים להתפרנס בכבוד למחייתם, ומאלץ כל אחד ואחת מאיתנו – האנשים המשכימים קום לעמלם – לחשב כל הוצאה, לתכנן בקפידה חיי מותרות, לוותר על פינוקים תרבותיים אלמנטריים (סרטים, הצגות, ימי עיון והעשרה ועוד). המציאות הכלכלית החדשה, כופה על רוב האוכלוסיה הישראלית, מהשכבות החלשות ועד אנשי המעמד הבינוני, חיי דוחק, וויתור על כל מה שבעבר הרחוק אפשר לנו “לנשום” קצת. אנחנו מוותרים יותר ויותר על בילויים משפחתיים ועל זמן איכות עם ילדינו. אנחנו נאלצים לעבוד יותר בשביל לגמור את החודש.
אנחנו יותר ויותר מצמצמים את היקף ההוצאה החודשי שלנו (ובכך משפיעים באופן ישיר על המשק הישראלי).
אנחנו יותר ויותר מנהלים ויכוחים משפחתיים בנוגע להוצאות השוטפות שלנו, ובכך למעשה עסוקים יותר בהישרדות משפחתית מאשר ניהול התא המשפחתי. אנחנו יותר ויותר מפגרים בתשלומים, וצוברים ריביות מטורפות – ובכך למעשה משפרים את מצבם הכלכלי של גוף אחד במדינה: הבנקים. מעל הכול, אנחנו יותר ויותר מאבדים תקווה.
עם ציון חג האהבה העברי – ט”ו באב, רובנו הגדול והמכריע ייאלץ לוותר על רכישת מתנות לאנשים האהובים עלינו, רובנו הגדול יוותר על “יציאה” חגיגית בערב זה, מתוך מטרה להותיר כסף בחשבון לחשבונות השוטפים, ורובנו הגדול בכלל יתעלם מציון חג האהבה. כי שאין כסף, האהבה באמת בורחת דרך החלון.
פורסם באתר “וואלה”