החלטת היועץ המשפטי לממשלה לפיה יש לפרש את חוק האימוץ באופן המאפשר לבני זוג מאותו המין לאמץ ילד. הכתה הדים והביאה למהפיכה כללית בתפיסת המשפחה בישראל ומעמדם של בני זוג מאותו המין. מאמרה של עו”ד אירית רוזנבלום אשר פורסם בעיתון מעריב, מצביע על השינוי המבורך. פורסם בעיתון מעריב 14.2.08
לפני כחודשיים הורה הרכב מורחב של שופטי בג”ץ למשרד הפנים לקיים צו קודם, לפיו יש לרשום בנות זוג לסביות כשתי אמהותיו של תינוק של אחת מהן – לאחר שהאימוץ הוסדר בחו”ל. השופטת דורית בייניש התרעמה על כך שמשרד הפנים “עושה דין לעצמו”. והנה אמש ניתנה הנחייה מפי היועץ המשפטי מני מזוז לאשר לבני זוג מאותו המין לאמץ ילד משלהם.
מדובר במהפכה בתחום האימוץ של זוגות חד-מיניים: מזוז מקדם מדיניות שהחל בה השר הרצוג, לפיה יוכלו זוגות הומואים ולסביות לאמץ באמצעות המדינה גם ילדים מצד שלישי – כלומר גם כאלה שאינם ילדיהם הביולוגיים של אחד מבני הזוג. מדובר בפריצת דרך אמיתית שכן עד עתה התייחסו התקדימים המשפטיים רק למצבים שבהם ביקש אחד מבני הזוג לאמץ את ילדו הביולוגי של האחר, ולסוגיית ההכרה באימוץ כזה שנעשה בחו”ל על ידי מינהל האוכלוסין. אם כוונותיו יתממשו, ישונה או יתפרש, חוק האימוץ הישראלי המיושן האומר כי “אין אימוץ אלא על-ידי איש ואשתו יחד”. המדינה תכיר סוף סוף בצורות חדשות של זוגיות, משפחה והורות.
נושא הזוגות החד-מיניים איננו המצאה ישראלית, ומבחינה משפטית נעשו פריצות דרך משמעותיות בחקיקה בארצות כמו ארה”ב, קנדה, שוודיה, הולנד ועוד רבות וטובות מהמדינות הליברליות. כעת צריכה להצטרף אליהם גם ישראל בתיקון לאחת האפליות המרכזיות שנותרו כנגד הקהילה ההומו-לסבית בארץ. אסור שהשאלה לגבי כשירותו של ההורה לאמץ ולגדל ילדים תהיה מגדרו או נטייתו המינית, אלא רק: האם הוא מסוגל לחנך ולגדל באהבה את הילד. בימים אלה ארגון “משפחה חדשה” מייצג בפני בג”צ זוג גברים שאימצו ילד מאחת ממדינות מזרח אסיה ודורשים כעת את הכרת המדינה באבהותם המשותפת. כל מי שיפגוש בבני הזוג ויחזה באהבתם וטיפולם המסור בילדם יזנח מחשבות בדבר פגם מוסרי או עקרוני בקיומן של משפחות חד-מיניות. העניין עדיין תלוי ועומד בבג”צ ויש סיבה מוצדקת לאופטימיות לאור הפסיקה החדשה.
כצפוי, בעקבות הפתח לשוויון הקים השר אלי ישי קול תרועה גדולה והכריז כי לא יאפשר לחוק כזה לעבור. על החלטת מזוז אמר כי היא “מבחילה” את תוכניתו של הרצוג כינה “רעיון מטורף שתכליתו לטשטש את חוט השדרה של העם היהודי”. אלא שחוט השדרה של העם היהודי הוא הסולידריות החברתית ועקרונות הצדק והמוסר. יש להפנות את ישי חזרה אל מקורות היהדות, אל התנ”ך הרצוף דרישה לעשיית משפט צדק שבבסיסו ערך השוויון. השינוי הצפוי בחוק, אם כן, איננו “ריצת אמוק אנטי יהודית לעקירת דמותה של המשפחה היהודית” (כדבריו של ישי) אלא הכרה בעובדה שהמשפחה היהודית (וזו שאיננה יהודית) השתנתה עם השנים. ברוך השם.
מאז בוטל הסעיף בחוק הפלילי בשנת 1988 על איסור יחסים הומוסקסואליים על-ידי חברי הכנסת אמנון רובינשטיין, מרדכי וירשובסקי ושולמית אלוני, העניקו בתי המשפט והיועץ המשפטי לממשלה פרשנויות רחבות לגבי הזכויות החברתיות של זוגות חד-מיניים. כך בתחום יחסי ממון, ירושה, עבודה ואף שירות וזכויות בצה”ל. כעת חל תהליך של התמרכזות הנושא כשבמקום מפלגות כמרצ ושינוי, מפלגת העבודה הופכת לנושאת הדגל בתחום שאסור שיעניין את הקהילה ההומו-לסבית בלבד. הרי לא רק זכויות הזוגות החד מיניים מונחת כאן על כף המאזניים, כי אם שאלות היסוד בדבר מונופול הדת בניהול המדינה, ואופייה האמיתי של החברה הישראלית במדינה המתיימרת להיות דמוקרטית ונאורה.
בשנים האחרונות נרשמו שני תקדימים משפטיים משמעותיים בנוגע לאימוץ ילדים בידי זוגות חד-מיניים: בשנת 2000 קיבל בג”ץ את עתירתן של בנות הזוג רותי וניקול ברנר-קדיש, שקיבלו בארה”ב צו אימוץ לילדה הביולוגי של אחת מבנות הזוג, והורה למשרד הפנים לרשום במרשם האוכלוסין את האימוץ כתקף. ב-2005 החליט בית המשפט העליון שניתן להעניק לבנות הזוג טל ואביטל ירוס-חקק צו אימוץ הדדי בישראל, כך שכל אחת תאמץ את הילדים הביולוגיים של האחרת. מאז פסק-דין ירוס-חקק התקבלו במשרד הרווחה כ- 80 פניות דומות ל”אימוץ הדדי” בתוך המשפחה. בחודשים האחרונים הוגשו למינהל האוכלוסין בקשות של 4 זוגות מאותו המין המבקשים לאמץ ילדים באמצעות המדינה, מטעם השירות למען הילד. מקרים אלו יהוו תקדימים שיכתיבו את נוהלי העבודה בשירות למען הילד, בנוגע לבקשות אימוץ עתידיות של הומואים ולסביות.
לא בכדי ויתר השר הרצוג על תיק התיירות לטובת משרד הרווחה. בתוכניתו האמיצה לרפורמה בתחום האימוץ הוא מוכיח דאגה אמיתית לשוויון החברתי בישראל. לעומת זאת, האיצטלה של ש”ס כמפלגה חברתית כבר מזמן איננה אמינה. ש”ס מייצגת אך ורק את ציבור בוחריה הפונדמנטליסטי ובבסיסה איננה מקבלת את רעיונות היסוד של הדמוקרטיה המערבית. היום ההומואים והלסביות – ומחר אני ואתה.
הצעדים הבאים הדרושים כדי להפריד את המדינה מזרועותיה של הדת יתאפשר בעניין זה בעזרת ניסוחו של חוק יסוד: המשפחה, רק כך תובטח עדיפות צורכי ילדיהם של הזוגות והמשפחות השונות והמגוונות על פני הסכמים קואליציוניים. כשילדי מהפכת האימוץ יגדלו וירצו אולי להיות הורים בעצמם – כל זה יהיה היסטוריה. זכויותיהם הלגיטימיות של זוגות חד-מיניים יהיו מובנות מאליהן. את זה מבינים אפילו בש”ס, ולכן זהו לא יותר מאשר קרב המאסף של חשכת ימי-הביניים. האנושות צועדת לכיוון אחד. גם מדינת ישראל תאלץ ליישר קו ולצעוד קדימה.
ילדי המהפכה / עו”ד אירית רוזנבלום
החלטת היועץ המשפטי לממשלה לפיה יש לפרש את חוק האימוץ באופן המאפשר לבני זוג מאותו המין לאמץ ילד. הכתה הדים והביאה למהפיכה כללית בתפיסת המשפחה בישראל ומעמדם של בני זוג מאותו המין. מאמרה של עו”ד אירית רוזנבלום אשר פורסם בעיתון מעריב, מצביע על השינוי המבורך. פורסם בעיתון מעריב 14.2.08
לפני כחודשיים הורה הרכב מורחב של שופטי בג”ץ למשרד הפנים לקיים צו קודם, לפיו יש לרשום בנות זוג לסביות כשתי אמהותיו של תינוק של אחת מהן – לאחר שהאימוץ הוסדר בחו”ל. השופטת דורית בייניש התרעמה על כך שמשרד הפנים “עושה דין לעצמו”. והנה אמש ניתנה הנחייה מפי היועץ המשפטי מני מזוז לאשר לבני זוג מאותו המין לאמץ ילד משלהם.
מדובר במהפכה בתחום האימוץ של זוגות חד-מיניים: מזוז מקדם מדיניות שהחל בה השר הרצוג, לפיה יוכלו זוגות הומואים ולסביות לאמץ באמצעות המדינה גם ילדים מצד שלישי – כלומר גם כאלה שאינם ילדיהם הביולוגיים של אחד מבני הזוג. מדובר בפריצת דרך אמיתית שכן עד עתה התייחסו התקדימים המשפטיים רק למצבים שבהם ביקש אחד מבני הזוג לאמץ את ילדו הביולוגי של האחר, ולסוגיית ההכרה באימוץ כזה שנעשה בחו”ל על ידי מינהל האוכלוסין. אם כוונותיו יתממשו, ישונה או יתפרש, חוק האימוץ הישראלי המיושן האומר כי “אין אימוץ אלא על-ידי איש ואשתו יחד”. המדינה תכיר סוף סוף בצורות חדשות של זוגיות, משפחה והורות.
נושא הזוגות החד-מיניים איננו המצאה ישראלית, ומבחינה משפטית נעשו פריצות דרך משמעותיות בחקיקה בארצות כמו ארה”ב, קנדה, שוודיה, הולנד ועוד רבות וטובות מהמדינות הליברליות. כעת צריכה להצטרף אליהם גם ישראל בתיקון לאחת האפליות המרכזיות שנותרו כנגד הקהילה ההומו-לסבית בארץ. אסור שהשאלה לגבי כשירותו של ההורה לאמץ ולגדל ילדים תהיה מגדרו או נטייתו המינית, אלא רק: האם הוא מסוגל לחנך ולגדל באהבה את הילד. בימים אלה ארגון “משפחה חדשה” מייצג בפני בג”צ זוג גברים שאימצו ילד מאחת ממדינות מזרח אסיה ודורשים כעת את הכרת המדינה באבהותם המשותפת. כל מי שיפגוש בבני הזוג ויחזה באהבתם וטיפולם המסור בילדם יזנח מחשבות בדבר פגם מוסרי או עקרוני בקיומן של משפחות חד-מיניות. העניין עדיין תלוי ועומד בבג”צ ויש סיבה מוצדקת לאופטימיות לאור הפסיקה החדשה.
כצפוי, בעקבות הפתח לשוויון הקים השר אלי ישי קול תרועה גדולה והכריז כי לא יאפשר לחוק כזה לעבור. על החלטת מזוז אמר כי היא “מבחילה” את תוכניתו של הרצוג כינה “רעיון מטורף שתכליתו לטשטש את חוט השדרה של העם היהודי”. אלא שחוט השדרה של העם היהודי הוא הסולידריות החברתית ועקרונות הצדק והמוסר. יש להפנות את ישי חזרה אל מקורות היהדות, אל התנ”ך הרצוף דרישה לעשיית משפט צדק שבבסיסו ערך השוויון. השינוי הצפוי בחוק, אם כן, איננו “ריצת אמוק אנטי יהודית לעקירת דמותה של המשפחה היהודית” (כדבריו של ישי) אלא הכרה בעובדה שהמשפחה היהודית (וזו שאיננה יהודית) השתנתה עם השנים. ברוך השם.
מאז בוטל הסעיף בחוק הפלילי בשנת 1988 על איסור יחסים הומוסקסואליים על-ידי חברי הכנסת אמנון רובינשטיין, מרדכי וירשובסקי ושולמית אלוני, העניקו בתי המשפט והיועץ המשפטי לממשלה פרשנויות רחבות לגבי הזכויות החברתיות של זוגות חד-מיניים. כך בתחום יחסי ממון, ירושה, עבודה ואף שירות וזכויות בצה”ל. כעת חל תהליך של התמרכזות הנושא כשבמקום מפלגות כמרצ ושינוי, מפלגת העבודה הופכת לנושאת הדגל בתחום שאסור שיעניין את הקהילה ההומו-לסבית בלבד. הרי לא רק זכויות הזוגות החד מיניים מונחת כאן על כף המאזניים, כי אם שאלות היסוד בדבר מונופול הדת בניהול המדינה, ואופייה האמיתי של החברה הישראלית במדינה המתיימרת להיות דמוקרטית ונאורה.
בשנים האחרונות נרשמו שני תקדימים משפטיים משמעותיים בנוגע לאימוץ ילדים בידי זוגות חד-מיניים: בשנת 2000 קיבל בג”ץ את עתירתן של בנות הזוג רותי וניקול ברנר-קדיש, שקיבלו בארה”ב צו אימוץ לילדה הביולוגי של אחת מבנות הזוג, והורה למשרד הפנים לרשום במרשם האוכלוסין את האימוץ כתקף. ב-2005 החליט בית המשפט העליון שניתן להעניק לבנות הזוג טל ואביטל ירוס-חקק צו אימוץ הדדי בישראל, כך שכל אחת תאמץ את הילדים הביולוגיים של האחרת. מאז פסק-דין ירוס-חקק התקבלו במשרד הרווחה כ- 80 פניות דומות ל”אימוץ הדדי” בתוך המשפחה. בחודשים האחרונים הוגשו למינהל האוכלוסין בקשות של 4 זוגות מאותו המין המבקשים לאמץ ילדים באמצעות המדינה, מטעם השירות למען הילד. מקרים אלו יהוו תקדימים שיכתיבו את נוהלי העבודה בשירות למען הילד, בנוגע לבקשות אימוץ עתידיות של הומואים ולסביות.
לא בכדי ויתר השר הרצוג על תיק התיירות לטובת משרד הרווחה. בתוכניתו האמיצה לרפורמה בתחום האימוץ הוא מוכיח דאגה אמיתית לשוויון החברתי בישראל. לעומת זאת, האיצטלה של ש”ס כמפלגה חברתית כבר מזמן איננה אמינה. ש”ס מייצגת אך ורק את ציבור בוחריה הפונדמנטליסטי ובבסיסה איננה מקבלת את רעיונות היסוד של הדמוקרטיה המערבית. היום ההומואים והלסביות – ומחר אני ואתה.
הצעדים הבאים הדרושים כדי להפריד את המדינה מזרועותיה של הדת יתאפשר בעניין זה בעזרת ניסוחו של חוק יסוד: המשפחה, רק כך תובטח עדיפות צורכי ילדיהם של הזוגות והמשפחות השונות והמגוונות על פני הסכמים קואליציוניים. כשילדי מהפכת האימוץ יגדלו וירצו אולי להיות הורים בעצמם – כל זה יהיה היסטוריה. זכויותיהם הלגיטימיות של זוגות חד-מיניים יהיו מובנות מאליהן. את זה מבינים אפילו בש”ס, ולכן זהו לא יותר מאשר קרב המאסף של חשכת ימי-הביניים. האנושות צועדת לכיוון אחד. גם מדינת ישראל תאלץ ליישר קו ולצעוד קדימה.