“בייבי גיי בום”, המהפכה של הזוגיות הגאה / עו”ד אירית רוזנבלום

מעריב

לפני כחודש הבאנו ארצה את התאומים לירון ואיתי אחרי מאבק תקשורתי-ציבורי-משפטי ממושך. תאומיו של דן גולדברג החי בזוגיות גאה עם שותפו, גם אם התאומים עדיין אינם יודעים זאת, הם המשכו של מאבק רחב יותר להכרה בזכותם של מי שחיים בזוגיות גאה למשפחה.

לפני מספר שנים הורה הרכב מורחב של שופטיבג”ץ למשרד הפנים לקיים צו, לפיו יש לרשום בנות זוג לסביות, המקיימות זוגיות גאה, כשתי אמהותיו של תינוק של אחת מהן – לאחר שהאימוץ הוסדר בחו”ל. השופטת דורית בייניש התרעמה על כך שמשרד הפנים “עושה דין לעצמו”. בהמשך ניתנה הנחייה מפי היועץ המשפטי דאז, מני מזוז לאשר לבני זוג מאותו המין, החיים בזוגיות גאה, לאמץ ילד משלהם.

מדובר במהפכה בתחום האימוץ של מי שמנהלים זוגיות גאה: מזוז קידם בזמנו מדיניות שהחל בה השר הרצוג, לפיה יוכלו מי שחיים בזוגיות גאה לאמץ באמצעות המדינה גם ילדים מצד שלישי – כלומר גם כאלה שאינם ילדיהם הביולוגיים של אחד מבני הזוג החיים בזוגיות הגאה. מדובר בפריצת דרך אמיתית שכן עד אז התייחסו התקדימים המשפטיים רק למצבים שבהם ביקש אחד מבני הזוג לאמץ את ילדו הביולוגי של האחר, ולסוגיית ההכרה באימוץ כזה שנעשה בחו”ל, בין מי שחיים יחד בזוגיות גאה, על ידי מינהל האוכלוסין. חוק האימוץ הישראלי המיושן האומר כי “אין אימוץ אלא על-ידי איש ואשתו יחד” קיבל פרשנות בלבוש חדש. המדינה מכירה סוף, סוף בצורות חדשות של זוגיות (כמו זוגיות גאה), משפחה והורות.

נושא הזוגיות הגאה איננו המצאה ישראלית, ומבחינה משפטית נעשו פריצות דרך משמעותיות בחקיקה בארצות כמו ארה”ב, קנדה, שוודיה, הולנד ועוד רבות וטובות מהמדינות הליברליות. כיום גם ישראל נוהג בית המשפט שלא להפלות את הקהילה ההומו-לסבית בארץ ובהחלט מקנה מעמד לא מבוטל לזוגיות הגאה, אולם אין מדובר בדבר חקיקה אלא פרשנות משפטית בלבד . אסור שהשאלה לגבי כשירותו של ההורה לאמץ ולגדל ילדים תהיה מגדרו או נטייתו המינית, אלא רק: האם הוא מסוגל לחנך ולגדל באהבה את הילד. בזמנו ייצג ארגון “משפחה חדשה” בפני בג”צ, זוג גברים שחיו יחד 19 שנים בזוגיות גאה ואימצו יחד ילד מאחת ממדינות מזרח אסיה את השלמת האימוץ עשו בארצות הברית אשר הכירה בזוגיות הגאה שלהם ובשניהם כאבות לילד. בשלב בו ביקשו לחיות בארץ, הם דרשו את הכרת המדינה באבהותם המשותפת. כל מי שיפגוש בבני הזוג ויחזה באהבתם וטיפולם המסור בילדם יזנח מחשבות בדבר פגם מוסרי או עקרוני בקיומן של משפחות חד-מיניות וזוגיות גאה בכלל.

כצפוי, בעקבות הפתח לשוויון והניסיון לחולל מפנה בחוק, הקים שר הפנים, השר אלי ישי קול תרועה גדולה והכריז כי לא יאפשר לחוק כזה לעבור. על החלטת מזוז בהתייחסו לזוגיות הגאה אמר, כי היא “מבחילה” , את תוכניתו של הרצוג כינה “רעיון מטורף שתכליתו לטשטש את חוט השדרה של העם היהודי”. אלא שחוט השדרה של העם היהודי הוא הסולידריות החברתית ועקרונות הצדק והמוסר. יש להפנות את ישי חזרה אל מקורות היהדות, אל התנ”ך הרצוף דרישה לעשיית משפט צדק שבבסיסו ערך השוויון. השינוי הצפוי בחוק, אם כן, איננו “ריצת אמוק אנטי יהודית לעקירת דמותה של המשפחה היהודית” (כדבריו של ישי) אלא הכרה בעובדה שהמשפחה היהודית (וזו שאיננה יהודית) השתנתה עם השנים. ברוך השם.

מאז בוטל הסעיף בחוק הפלילי בשנת 1988 על איסור יחסים הומוסקסואליים על-ידי חברי הכנסת אמנון רובינשטיין, מרדכי וירשובסקי ושולמית אלוני, העניקו בתי המשפט והיועץ המשפטי לממשלה פרשנויות רחבות לגבי הזכויות החברתיות של מי שחיים בזוגיות גאה. כך בתחום יחסי ממון, ירושה, עבודה ואף שירות וזכויות בצה”ל. כעת חל תהליך של התמרכזות הנושא כשבמקום מפלגות כמרצ ושינוי, מפלגת קדימה הופכת לנושאת הדגל בתחום שאסור שיעניין את הקהילה ההומו-לסבית בלבד. הרי לא רק זכויות הזוגות הגאה מונחת כאן על כף המאזניים, כי אם שאלות היסוד בדבר מונופול הדת בניהול המדינה, ואופייה האמיתי של החברה הישראלית במדינה המתיימרת להיות דמוקרטית ונאורה.

בשנים האחרונותנרשמו שני תקדימים משפטיים משמעותיים בנוגע לאימוץ ילדים בידי מי שמוגדרים כחיים בזוגיות גאה: בשנת 2000 קיבל בג”ץ את עתירתן של בנות הזוג רותי וניקול ברנר-קדיש, שקיבלו בארה”ב צו אימוץ לילדה הביולוגי של אחת מבנות הזוג, והורה למשרד הפנים לרשום במרשם האוכלוסין את האימוץ כתקף. ב-2005 החליט בית המשפט העליון שניתן להעניק לבנות הזוג טל ואביטל ירוס-חקק צו אימוץ הדדי בישראל, כך שכל אחת תאמץ את הילדים הביולוגיים של האחרת. מאז פסק-דין ירוס-חקק התקבלו במשרד הרווחה מאות פניות דומות ל”אימוץ הדדי” בתוך המשפחה. לאחר מכן הוגשו למינהל האוכלוסין עשרות בקשות של בני זוג החיים בזוגיות גאה המבקשים לאמץ ילדים דרך המדינה, מטעם השירות למען הילד.

האיצטלה של ש”ס כמפלגה חברתית כבר מזמן איננה אמינה. ש”ס מייצגת אך ורק את ציבור בוחריה הפונדמנטליסטי ובבסיסה איננה מקבלת את רעיונות היסוד של הדמוקרטיה המערבית. היום זוגיות גאה – מחר אני ואתה.

הצעדים הבאים הדרושים כדי להפריד את המדינה מזרועותיה של הדת יתאפשר בעניין זה בעזרת ניסוחו של חוק יסוד: המשפחה, רק כך תובטח עדיפות צורכי ילדיהם של הזוגות והמשפחות השונות והמגוונות על פני הסכמים קואליציוניים. כשילדי המהפיכה יגדלו וירצו אולי להיות הורים בעצמם – כל זה יהיה היסטוריה. זכויותיהם הלגיטימיות של זוגות החיים בזוגיות גאה יהיו מובנות מאליהן. את זה מבינים אפילו בש”ס, ולכן זהו לא יותר מאשר קרב המאסף של חשכת ימי-הביניים. האנושות צועדת לכיוון אחד. גם מדינת ישראל תאלץ ליישר קו ולצעוד קדימה.