אז מהי בעצם משפחה?
בישראל משפחה קלאסית נורמטיבית היא גבר ואישה, יהודים, הנשואים זה לזו כדת משה וישראל. זוהי כאמור הגדרה של נורמה, של קונצנזוס, ולא הגדרה משפטית כי גם התא המשפחתי הנורמטיבי הזה, המקבל, את עידודה המלא של המסורת היהודית, לא זכה להגדרה מסודרת בחוק.
הבעיה המרכזית היא, שגם הגדרה נורמטיבית זו אינה מתאימה לכ-42% מהמשפחות בישראל. היינו, כמעט מחצית מהמשפחות בישראל נמצאות למעשה מחוץ לקונצנזוס. מדובר במשפחות חד הוריות, חד מיניות, זוגות מעורבים, זוגות בני דת שונה, משפחות עובדים זרים, ידועות וידועים בציבור ועוד מיני צירופים של בני זוג
שלא יכולים או לא מעונינים להינשא בטקס הדתי המקובל. בנוסף להם ישנם הזוגות שנישאו בנישואין אזרחיים וישנם אזרחי ישראל הערבים.
היה זה השופט אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון , אשר הבין את הצורך שהמשפט ישקף את מציאות החיים והדינמיקה של חיי המשפחה בישראל אשר ראשיתה בשינוי התפיסה המסורתית של מוסד המשפחה:
“החיים יוצרים מציאות שהמשפט חייב להתמודד עמה, אנו נתקלים במשפחה החד הורית, ידוע הקשר בין גבר לאישה ללא נישואין, אך תוך יצירת תא משפחתי, במסגרת הידוע והידועה בציבור. הקשר ההומוסקסואלי דורש את הכרתנו השיפוטית. אנו נתקלים בתופעה הולכת וגוברת של הנישואין האזרחיים. המשפט ניצב בפני שאלות חדשות שהוא חייב להתמודד עמן. בית המשפט ניצב בפני מציאות חדשה, והוא חייב לתת לה פתרונות. עם זאת מציאות חיים חדשה זו, בעיקרה אינה מבקשת למוטט את מושג המשפחה. היא מבקשת להסתפח אליה. היא מבקשת לתת לה מובן חדש.”
כאמור, השינוי הדרמטי במבנה המשפחה אינו נחלתה של ישראל בלבד – בכל רחבי אירופה מקבל המונח “משפחה” משמעות חדשה. בגרמניה עלה בעשר השנים אחרונות מספר המשפחות החד הוריות שבראשן גבר
ב-63% , לעומת עליה של 31% במספר הנשים החד הוריות. בבריטניה קפץ מספר המשפחות החד הוריות בשנת 2000 לכדי 20%. בהולנד, 23 אחוזים מהילדים נולדים מחוץ למסגרת נישואין פורמלית, כאשר
בסקנדינביה מדובר בכמחצית מהילדים הנולדים (זאת כנראה הודות לתשתית חוקית ומשפטית מפותחת המתאימה גם למשפחות שאינן מסורתיות). באיטליה (הנחשבת למסורתית יותר מאחיותיה האירופאיות) עלה אחוז הגירושין בעשר השנים האחרונות ב-31%.
יש לציין כי לעלייה באחוז הגירושין יש משמעות רבה הואיל וזהו אחד מהגורמים הבולטים לשינויים במבנה המשפחה המסורתי. הגירושין הפכו לעניין שבשגרה והשילו מעליהם את הסטיגמה החברתית שליוותה אותם כל השנים. גם בישראל קיים בעשור האחרון גידול מתמיד בשיעור הזוגות המתגרשים , כאשר בשנת 2000 בלבד כבר עמד שיעור הגירושין על 28%, עלייה של 4.5% לעומת השנה שקדמה לה.
העובדה שהמחוקק הישראלי לא טרח עד היום לתת למונח משפחה הגדרה משפטית חוקית יוצרת מצב בלתי אפשרי לפיו אין הגדרה משפטית לישות קיימת. כתוצאה מכך נוצר עיוות שכן בהעדר הגדרה הרי שהישות כאילו אינה קיימת ואין לה משמעות; בהעדר הגדרה משפטית הופכת המשפחה לחסרת הגנה וחסרת משמעות חברתית ו/או כלכלית והיא אינה נהנית מזכויות חברתיות ו/או כלכליות שמן הראוי היה להעניק לה.
ניקח לדוגמא את ההתעלמות או חוסר ההתייחסות למעמד הכלכלי של המשפחה. משק הבית נראה, מתנהג ומייצר הוצאות כמו יחידה כלכלית לכל דבר ועניין, אולם החוק הישראלי לא רק שאינו מכיר בו ככזה אלא אף קובע מפורשות כי בבירור הכנסתו החייבת של אדם לא יותרו ניכויים בשל הוצאות הבית . התוצאה הנה התעלמות מוחלטת מהוצאות גבוהות המקובלות בקרב אחוז גבוה מן הציבוריות הישראלית – ההוצאות עבור מטפלת ועוזרת בית וההוצאה החודשית הניכרת של תשלומי המשכנתא.
בניגוד למצב בארץ, מדינות רבות בעולם המערבי הכירו בנחיצותו של נוהל חישוב מס בנפרד ל”משפחה”. כך לדוגמא, החוק הצרפתי הכיר במשפחה כיחידה כלכלית עצמאית, יחידת מס, וזאת במסגרת חוק זכויות המשפחה. בארה”ב רשאי כל אזרח להחליט אם הוא מעוניין להיות מוכר כמשפחה, ואז ימוסה בהתאם, ואף יזכה בהקלה במיסוי הוצאות המשפחה, או שמא הוא מעדיף מיסוי בנפרד.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל היא הגורם היחיד המרשה לעצמו להשתמש בהגדרה “משק בית” בליקוט נתוניה. על פי הגדרותיה, המונח “משפחה” כולל שני אנשים או יותר החולקים משק בית אחד וקשורים זה לזה, בין אם מדובר בבעל ואישה, זוג ללא נישואין או הורה וילד.
מנתונים על משקי הבית בישראל שנמסרו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בישראל 650,000 משקי בית. 13.7 אחוז מהם הם משפחות מיעוטים. 7.2 אחוזים הם משפחות חד הוריות. תשעה אחוזים הם משפחות של בני זוג מעורבים (אחד מבני הזוג לא יהודי), 4.6 אחוזים הם משפחות של בני זוג ידועים בציבור,
שלושה אחוזים הם משפחות של בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים, שלושה אחוזים הם משפחות זרים ואחוז וחצי הם משפחות של בני זוג חד מיניים.
בואו ונכיר את המשפחות מאחורי הסטטיסטיקה, מהם המאפיינים שלהן ומהן הבעיות והקשיים בהן הן נתקלות?
משפחה חד הורית:
המושג “משפחה חד הורית” מתייחס למשפחה בה הורה אחד מגדל את ילדיו תחת קורת ביתו. זהו בעצם התא המשפחתי היחיד אשר זכה להגדרה מסודרת בחוק, כאשר על פי ההגדרה בחוק הורה יחיד- הוא תושב ישראל אשר בהחזקתו ילד הנמצא עמו ואשר נתקיים בו אחד מאלה:
(1) הוא אינו נשוי ואין אדם הידוע בציבור כבן זוגו;
(2) הוא נשוי ובתנאי ש :
– הוא חי בנפרד מבן זוגו תקופה של שנתיים לפחות ופתח בהליך על פי דין להשתחרר מקשר הנישואין ופעל במסגרת הליך זה שנתיים לפחות.
– לגבי אישה, היא עגונה.
– הוא עולה חדש שנמצא בארץ למעלה משנה ופחות משנתיים ובן-זוגו לא עלה לארץ ואף אינו שוהה בה ובתנאי שאין לו בן זוג אחר.
למרות ההכרה החוקית, משפחות חד הוריות נתקלות בבעיות רבות. ישנן אינספור תקלות בירוקרטיות במשרדי הממשלה שלא מסוגלים לעכל מידע מסוג זה – טפסים רבים מבקשים את ציון שם האב ואין
כל התייחסות או ציון שם האם (כך בתעודת הזהות, רשיונות נהיגה, ירי, ועוד). גבר העומד בראש משפחה חד הורית נדרש להציג ראיות להיותו הורה יחיד, כך במס הכנסה על מנת לקבל נקודות זיכוי, וכך גם בביטוח הלאומי. המסקנה המתבקשת היא כי המוסדות בארץ פשוט אינם ערוכים ומאורגנים להכיר בזכויות הגבר
כהורה יחיד.
כמו כן, כשמדובר בגבר גרוש חד הורי הרי שכהורה יחיד הוא אינו מקבל מגרושתו מזונות בעבור ילדיהם המשותפים, וזאת בניגוד לגרושה הזכאית למזונות מהאב על פי החוק.
יצוין כי התא המשפחתי החד הורי הופך להיות נפוץ יותר ויותר, כשהסטיגמה החברתית ביחס אליהן הולכת ונעלמת. העובדה כי בעשרים השנים האחרונות שולש ברחבי אירופה מס’ הילדים הגדלים במשפחות חד הוריות מעידה כי מדובר בתופעה חברתית מרשימה ביותר. גם בארץ, ישנה עליה מתמדת במספר הנשים הלא נשואות המחליטות לגדל ילדים ללא עזרת בן זוג.
משפחות ידועים בציבור:
ההגדרה המקובלת לידועים בציבור היא, בני זוג שלא נישאו כדת וכדין אך הם חיים יחד תחת קורת גג אחת ומנהלים משק בית משותף. בארץ המעמד המשפטי של הידועים בציבור התחזק בשנים האחרונות והושווה במרבית החוקים למעמדם של בני זוג נשואים. יחד עם זאת מעמד זה אינו מוכר במשרד הפנים לצורכי רישום
ושינוי הסטטוס האישי בתעודת הזהות.
הבעיות בהן נתקלות משפחות ידועים בציבור:
(1) לא נרשמים במשרד הפנים כבני זוג, כאמור.
(2) אינם זכאים למשכנתא כזוג/משפחה – אלא אם יש להם ילד משותף.
(3) פקודת מס הכנסה לא מכירה בידועים בציבור וזכויות הנובעות מנישואין לרבות נקודות זיכוי לא מוכרות במצב כזה.
(4) בני זוג ידועים בציבור שנולד להם ילד משותף, לא יקבל הילד את שם משפחת האב, כמו אצל זוגות נשואים, אלא לאחר בקשה מיוחדת ואישורה.
(5) חוק הבטחת הכנסה אינו מאפשר קבלת גמלה ליחיד החי עם ידוע/ה בציבור.
(6) חוק משפחות חד הוריות, אינו מאפשר קבלת הטבות להורה יחיד במידה והוא חי עם ידוע בציבור.
(7) זכויות הלכתיות של אישה הנובעות מהיותה אשת איש כמו הזכות למזונות אישה.
חשוב לציין כי התא המשפחתי של זוגות ידועים בציבור אינו תוצאה של המגבלות הדתיות הקיימות בדת היהודית, למשל, המונעות מבני הזוג לבוא בברית הנישואין (כמו למשל הזיווג בין כהן וגרושה שהוא פסול על פי ההלכה היהודית). מי שאינו יכול להתחתן בחתונה דתית יכול תמיד לצאת לחו”ל ולהתחתן בחתונה אזרחית.
התא המשפחתי של ידועים בציבור מוכר בכל רחבי העולם המערבי, והוא משקף יותר מכל את רצונו של הפרט להתרחק מהתערבות שלטונית. הפרט מעדיף שלא להכניס את המדינה אל תוך חייו הפרטיים. בני זוג החיים יחד, אינם חשים צורך במסמך כדי להוכיח לעצמם את מה שהם מרגישים האחד כלפי השני. הם נמצאים במחויבות הנובעת מרגשות והם חשים כי הכנסת החוקים לתוך המרחב הפרטי שלהם רק תפגע בכך.
משפחה “מעורבת”:
למרות הקונוטציה העדתית מדובר כאן ביותר מאשר “ליברמן” שהתחתן עם “בוקובזה”. משפחה של בני זוג מעורבים הנה משפחה שבה בני הזוג הם בעלי אזרחות או דת שונה זה מזה. בני זוג כאלה אינם יכולים לקיים טקס נישואין מוכר בארץ שכן אין אפשרות בארץ לנישואין אזרחיים. אם מדובר בבן זוג יהודי הנישא לבן דת אחרת הרי שעל פי ההלכה, נישואין של יהודי עם בן דת אחרת אסורים, והם אינם מוכרים בממסד הדתי גם אם נערכו בחו”ל, על כן תישלל מבן הזוג היהודי כל זכות הנובעת מנישואין. עד לרישום הנישואין במשרד הפנים (שאינו אוטומטי על אף קיומה של תעודת הנישואין רשמית) מס הכנסה לא יכיר בזוג כנשוי, וכן עלולות להתעורר בעיות ברישום ילדים משותפים. בהעדר רישום מסודר בתעודות הזהות ובתעודות הלידה יהיה קשה לרשום את הילדים למוסדות חינוך. הליך ההתאזרחות לבן הזוג הזר נמשך מספר שנים במהלכן מתעוררים קשיים עד לקבלת הזכויות מהביטוח הלאומי, כמו נקודות זיכוי, ביטוח בריאות ממלכתי, מענקי לידה וכדומה, וגם הן אינן מלאות (וזה נכון גם לאחר לידת ילדים משותפים).
משפחות חד מיניות:
הזוגיות החד מינית אינה מוכרת בשום צורה ואופן על פי החוק הישראלי. עד כה זכו זוגות כאלה להכרה רק לצורך קבלת זכויות כבני זוג בהסכמי עבודה. במציאות הקיימת נכון להיום, בכל מקום בו מופיע בחוק המונח “בן זוג” הוא אינו חל על בני זוג מאותו המין. לפיכך לא יוכלו בני זוג כאלה לקבל נקודות זיכוי במס הכנסה, או מעמד של מי שבן זוגו נפטר והיה זכאי לקצבאות זקנה, שארים, תלויים או קצבת נכות. משרד הפנים לא ירשום זוגיות מעין זו וממילא בן הזוג לא ייהנה מזכויות כבן זוג. משרד השיכון – לא יכיר בזוגיות הזו לצורכי משכנתא. במקרה שמדובר בזוג נשים שאחת מהן ילדה, בת הזוג אינה זכאית לחופשת לידה כפי שבעל זכאי לחופשה כשאשתו יולדת. מעבר לכך, על פי החוק בישראל בני זוג מאותו המין אינם רשאים לאמץ תינוקות בני יומם. פריצת דרך ראשונה בעניין זה הושגה בבג”צ קדיש – ברנר בו הוכר אימוץ ילדיה הביולוגיים של בת
הזוג האחת על ידי בת הזוג השניה. יש להתייחס אל פריצת הדרך הנ”ל בזהירות שכן היא ניצבת כיום בפני דיון נוסף בבג”צ. כמו כן לא ברור אם ניתן יהא להחילה גם במקרה בו מדובר בבני זוג שהנם גברים (שניהם במעמד של הורה מאמץ).
משפחה אזרחית:
משפחה אזרחית הנה משפחה בה בני הזוג נישאו בנישואין אזרחיים, מחוץ לישראל. אל קבוצה זו משתייכים גם כל אותם זוגות של יהודים אשר אין כל מניעה הלכתית שהם יתחתנו חתונה דתית ברבנות, אולם הם נישאים בנישואים אזרחיים מתוך ההעדפה אישית. ההלכה כאמור אינה מכירה בנישואין אזרחיים ולכן מבחינה הלכתית מעמדם הנו כשל ידועים בציבור. משרד הפנים ירשום נישואים כאלה רק אם מוכרים על ידי המדינה בה הם נערכו. במקרה של סכסוך ופרידה, אם בני הזוג הם בני אותה דת הם חייבים בגירושים דתיים. אם מדובר בבני זוג בני דתות שונות הפרוצדורה לגירושין בארץ היא בדרך של בקשה להתרת נישואין המופנית אל נשיא בית המשפט העליון ואזי מדובר בהליך בירוקרטי מפרך וממושך.
משפחה ערבית:
לצורך המחשת הקשיים והבעיות בהם נתקלת המשפחה הערבית די אם ניקח כדוגמא בני זוג ערבים ישראלים אשר לשניהם אותה הדת – מוסלמית או נוצרית. משפחה כזו אינה מקבלת נקודות זיכוי במס הכנסה כיון שאינם משרתים בצבא. היא אינה יכולה להתקבל כחברה ביישובים קהילתיים (אומנם בית המשפט העליון פסק לאחרונה שחייבים לקבלן, אבל בפועל אין לכך יישום). במשרד הפנים הם לא נהנים מזכויות עלייה או התאזרחות כמו היהודים, ואולם דיני רישום הממזרות של היהודים חלים עליהם – ילד לא יירשם כבנו של
אביו אם אימו נכנסה להריון בשלושת החודשים האחרונים שלאחר גירושיה.
יצוין כי לאחרונה חלה פריצת דרך משמעותית במעמד המשפחה הערבית. עד לאחרונה, כל ההתדיינויות המשפטיות בזכויות שנבעו מקשרי נישואין אצל בני זוג מוסלמים, כמו למשל דמי מזונות לאישה, נידונו רק בבית הדין הדתיים. לאחר מאבק ממושך של שנים רבות אושר בנובמבר האחרון תיקון לחוק בית המשפט לענייני משפחה המאפשר למוסלמים, בדומה לבני זוג יהודים, לפנות אל בית המשפט לענייני משפחה בעניינים של מעמד אישי. מדובר, כאמור, בפריצת דרך משמעותית המהווה נדבך נוסף בדרך להשוואת מעמדן של המשפחות הערביות לזה של המשפחות היהודיות ולו רק מבחינה חוקית.
תא משפחתי של בני זוג זרים:
התא המשפחתי המורכב מבני זוג שהם זרים, היינו שני בני הזוג בעלי אזרחות זרה, שאינה ישראלית, והם חיים בישראל, נחשב כבעל המעמד הנמוך ביותר לעומת כל שאר התאים המשפחתיים, והוא משולל זכויות כמעט לחלוטין. גם אם כל אחד מבני הזוג נמצא בארץ באופן חוקי כיחיד, הרי שבעיקרון, אסור לשני בני זוג זרים לשהות בישראל יחד, בעת ובעונה אחת. אחד מהם יאלץ לעזוב את הארץ, שכן משרד הפנים אינו מאפשר שהות חוקית של בני זוג זרים. כלומר, תא משפחתי זה, לא רק שאינו מוכר אלא אף אסור על
פי דין.
בני הזוג הזרים אינם זכאים לשירותי ביטוח בריאות או כל זכות אחרת הנובעת מביטוח לאומי, כמו קצבאות, הבטחת הכנסה, אבטלה וכו’ (התשלומים שהם מחויבים לשלם לביטוח הלאומי יגנו עליהם אך ורק במקרה של פגיעה פיזית במסגרת עבודתם). הם גם מחויבים לשלם מס הכנסה, אך בשל היותם עובדים זרים אינם זכאים
לניכויים ולזיכויים המוכרים למשפחות. גם ביטוח הבריאות שהם יכולים לעשות באופן עצמאי הנו מוגבל מאד ואינו מכסה לידה והפלה למשל.
ילדים שנולדים במשפחות אלה לא נרשמים במשרד הפנים, וכמו הוריהם הם נטולי כל זכויות- מתעוררים קשיים ברישומם למוסדות החינוך, ובביטוחם בביטוח בריאות.
בחינה כוללת של התאים המשפחתיים המפורטים מציירת דיוקן חדש לגמרי של המשפחה הישראלית הטיפוסית – תם עידן הכוס המתנפצת וארבע מוטות החופה. אין זה אומר כי מבנה המשפחה המסורתי נעלם
כליל, אולם הוא בהחלט הולך ומאבד גובה במהירות מסחררת, כאשר הדומיננטיות שלו מפנה את מקומה למגוון רחב של תאים משפחתיים אפשריים. מאפיין אחד בולט המשותף לכל התאים המשפחתיים שלפנינו הוא היותם “שבירים” יותר, פחות “נוקשים”, ממבנה המשפחה המסורתי.
המציאות הישראלית מתמודדת עם מה שמוסדות המדינה, המסורת, והדת מסרבים פעמים רבות להכיר בו. ביהדות, למשל, אחרון רבני ישראל שהעז לעסוק בשינויים המתחוללים במבנה המשפחה היה רבנו גרשום
אשר הטיל חרם על מי שנושא יותר מאישה אחת – חרם הידוע כ”חרם דרבנו גרשום”. מדובר בשינוי שחל לפני כאלף שנה ומאז קפאה הדת על שמריה.
לטוב ולרע, השינוי הדרסטי במבנה המשפחתי מחייב הסתגלות למציאות החדשה ע”י המדינה ומוסדותיה. דבקות בגישה מיושנת והתעלמות מהמציאות החדשה, לא תחזיר את הגלגל אחורנית אלא רק תהיה לעזר לפחות ופחות אנשים, ועל כן תהיה רלוונטית פחות ופחות.
מדינות אירופה, למשל, השכילו להסתגל ולהתאים עצמן למציאות החדשה ואימצו גישה ריאליסטית יותר; בדנמרק חוקק השנה חוק לפיו לזוגות ידועים בציבור מקבלים באופן אוטומטי, משמורת משותפת על ילדיהם המשותפים, גם החוק הצרפתי מכיר ומקנה זכויות מסוימות לזוגות החיים יחד. בהולנד קיים רישום לזוגות
ידועים בציבור – הם נרשמים כיחידה משפחתית משותפת. הולנד הייתה גם המדינה הראשונה אשר הכירה בנישואין בין בני זוג חד מיניים ובכך השוותה את מעמדם כמעט לחלוטין לזה של בני הזוג ההטרוסקסואלים. מדינות אירופאיות נוספות הולכות בדרכה של הולנד ומעניקות למשפחות חד מיניות חלק מהזכויות המשפטיות
הניתנות למשפחות הטרוסקסואליות. כך חוק חדש בגרמניה מסדיר רישום נישואין בין בני זוג חד מיניים ומקנה להם זכויות דומות בנושאים של ירושה וביטוח בריאות. כל החוקים הנ”ל (מדובר ברשימה חלקית ובלתי ממצה כמובן) הם למעשה יישום התפיסה של ההכרה במשפחה כישות הדורשת התייחסות מצד המחוקק.
זהו גם ההגיון שעומד מאחורי יוזמת החקיקה של חוק יסוד: המשפחה. חוק זה רואה את המשפחה כיחידה חוקתית, כאשר תפקידה החוקתי של החברה הוא לקיים את המשפחה, לשמור עליה ולמנוע פגיעה בה.
מעל לכל, כעקרון על, עומדת הזכות החוקתית של היחיד להקים יחידה משפחתית, לקיים אותה, ולמנוע פגיעה בה. זהו חלק מכבוד האדם, חלק מחירותו וחלק מפרטיותו של כל פרט. באם תתקבל הצעת חוק יסוד: משפחה הרי שתהיה זו הפעם הראשונה בה יגדיר המחוקק הישראלי את המונח משפחה, מונח אשר חלק מהותי ממנו ייוחס להגדרה הערכית של המשפחה. הגדרה זו תחיל כאמור את יסודות הרומנטיקה והרגש, ההסדר הכלכלי והבחירה החופשית.
המשפחה כפי שהקדמתי ואמרתי נודעת לה חשיבות ערכית מעל לכל מבנה צורני שלה. טענה זו כמובן מאיינת כל ויכוח הקושר בין המשפחה לדת שכן קיומה של המשפחה אינו תלוי בדת כלשהי או השתייכות דתית. אלא שהדת, היא זו אשר יכולה למנוע הקמתה של משפחה או להחרים משפחה שאינה על פי דרכה ולכן יש להוציא נושא זה מחוץ לדת, שכן השאלה כיצד קשרו שני בני אדם בוגרים את גורלם המשותף איננה שאלה של טכס כזה או אחר, אלא שאלה מהותית כיצד בחרו האחד את השני, וכיצד הם ממלאים תוכן את חייהם המשותפים. במילים אחרות ניתן לקיים את המשפחה על יסודותיה המופשטים יותר, לצד הדת ולא נגד הדת. יסודות שניתן היה לחברם גם לערכים דתיים כמו אהבה וזוגיות.
התייחסות ערכית זו, נעלמה לחלוטין בצלו של המאבק על צורת הנישואין ושימור הנוסחה הדתית. שימור שפירושו ויתור מדעת, על בחירה חופשית, המתחייבת בחברה דמוקרטית. בחירה חופשית של בן הזוג מחד וקבלה והכרה של הזוגיות הזו על ידי הממסד מאידך.
יודגש, כי כאשר אנו מדברים על הגדרת המונח משפחה, אנו לא מדברים על בניית מודל של משפחה על ידי המחוקק. החיים חזקים מכל חוקים ונורמות חברתיות ועל כן, לא מדובר כאן בדיון אידיאולוגי של מהי משפחה, אלא בהגדרה המשקפת את המציאות שכבר חיה ונושמת. כך, לדוגמא, בחוק הגרמני מוגדרת משפחה כמערכת יחסים המערבת ילדים. מדובר בהגדרה הרחבה דיה כדי להחיל בתוכה את מרבית התאים המשפחתיים החל מאימהות לא נשואות וכלה בבני זוג מאותו המין המגדלים ילד.
יש לציין כי גרמניה צעדה צעד נוסף קדימה ואף מינתה שרה לענייני משפחה. גם בצרפת מכהנת שרה לענייני משפחה וילדים, בעוד שבמדינות סקנדינביה הוקמו רשויות לענייני משפחה.
בישראל, בהעדר יוזמה מצד המחוקק לקביעת הנורמה המשפחתית, בתי המשפט הם אלה שבאמצעות הכלי של חקיקה שיפוטית משקפים בשנים האחרונות את הערכים והנורמות החברתיות כפי שהן ניצבות בפניו,
על התמורות וההתפתחויות שחלו בהן. ברי כי אין המדובר בפתרון מספק שכן ראשית, העיקרון של חקיקה שיפוטית הנו מוגבל ואינו יכול לכסות את כל הסוגיות, ושנית אין זה מתפקידם של בתי המשפט להיכנס לנעליה של הרשות המחוקקת.
מציאות החיים אשר הוצגה במאמר זה והדינמיקה של חיי המשפחה בישראל היא הנותנת את הצורך לפעול למען רפורמה חברתית, אשר ראשיתה בשינוי התפיסה המסורתית של מוסד המשפחה וסופה שתבוא לידי ביטוי במערכת המשפטית, אם בדרך של חקיקה ראשית ואם אף בדרך של חקיקה שיפוטית.
משפחה, משפט ומה שביניהם
אז מהי בעצם משפחה?
בישראל משפחה קלאסית נורמטיבית היא גבר ואישה, יהודים, הנשואים זה לזו כדת משה וישראל. זוהי כאמור הגדרה של נורמה, של קונצנזוס, ולא הגדרה משפטית כי גם התא המשפחתי הנורמטיבי הזה, המקבל, את עידודה המלא של המסורת היהודית, לא זכה להגדרה מסודרת בחוק.
הבעיה המרכזית היא, שגם הגדרה נורמטיבית זו אינה מתאימה לכ-42% מהמשפחות בישראל. היינו, כמעט מחצית מהמשפחות בישראל נמצאות למעשה מחוץ לקונצנזוס. מדובר במשפחות חד הוריות, חד מיניות, זוגות מעורבים, זוגות בני דת שונה, משפחות עובדים זרים, ידועות וידועים בציבור ועוד מיני צירופים של בני זוג
שלא יכולים או לא מעונינים להינשא בטקס הדתי המקובל. בנוסף להם ישנם הזוגות שנישאו בנישואין אזרחיים וישנם אזרחי ישראל הערבים.
היה זה השופט אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון , אשר הבין את הצורך שהמשפט ישקף את מציאות החיים והדינמיקה של חיי המשפחה בישראל אשר ראשיתה בשינוי התפיסה המסורתית של מוסד המשפחה:
“החיים יוצרים מציאות שהמשפט חייב להתמודד עמה, אנו נתקלים במשפחה החד הורית, ידוע הקשר בין גבר לאישה ללא נישואין, אך תוך יצירת תא משפחתי, במסגרת הידוע והידועה בציבור. הקשר ההומוסקסואלי דורש את הכרתנו השיפוטית. אנו נתקלים בתופעה הולכת וגוברת של הנישואין האזרחיים. המשפט ניצב בפני שאלות חדשות שהוא חייב להתמודד עמן. בית המשפט ניצב בפני מציאות חדשה, והוא חייב לתת לה פתרונות. עם זאת מציאות חיים חדשה זו, בעיקרה אינה מבקשת למוטט את מושג המשפחה. היא מבקשת להסתפח אליה. היא מבקשת לתת לה מובן חדש.”
כאמור, השינוי הדרמטי במבנה המשפחה אינו נחלתה של ישראל בלבד – בכל רחבי אירופה מקבל המונח “משפחה” משמעות חדשה. בגרמניה עלה בעשר השנים אחרונות מספר המשפחות החד הוריות שבראשן גבר
ב-63% , לעומת עליה של 31% במספר הנשים החד הוריות. בבריטניה קפץ מספר המשפחות החד הוריות בשנת 2000 לכדי 20%. בהולנד, 23 אחוזים מהילדים נולדים מחוץ למסגרת נישואין פורמלית, כאשר
בסקנדינביה מדובר בכמחצית מהילדים הנולדים (זאת כנראה הודות לתשתית חוקית ומשפטית מפותחת המתאימה גם למשפחות שאינן מסורתיות). באיטליה (הנחשבת למסורתית יותר מאחיותיה האירופאיות) עלה אחוז הגירושין בעשר השנים האחרונות ב-31%.
יש לציין כי לעלייה באחוז הגירושין יש משמעות רבה הואיל וזהו אחד מהגורמים הבולטים לשינויים במבנה המשפחה המסורתי. הגירושין הפכו לעניין שבשגרה והשילו מעליהם את הסטיגמה החברתית שליוותה אותם כל השנים. גם בישראל קיים בעשור האחרון גידול מתמיד בשיעור הזוגות המתגרשים , כאשר בשנת 2000 בלבד כבר עמד שיעור הגירושין על 28%, עלייה של 4.5% לעומת השנה שקדמה לה.
העובדה שהמחוקק הישראלי לא טרח עד היום לתת למונח משפחה הגדרה משפטית חוקית יוצרת מצב בלתי אפשרי לפיו אין הגדרה משפטית לישות קיימת. כתוצאה מכך נוצר עיוות שכן בהעדר הגדרה הרי שהישות כאילו אינה קיימת ואין לה משמעות; בהעדר הגדרה משפטית הופכת המשפחה לחסרת הגנה וחסרת משמעות חברתית ו/או כלכלית והיא אינה נהנית מזכויות חברתיות ו/או כלכליות שמן הראוי היה להעניק לה.
ניקח לדוגמא את ההתעלמות או חוסר ההתייחסות למעמד הכלכלי של המשפחה. משק הבית נראה, מתנהג ומייצר הוצאות כמו יחידה כלכלית לכל דבר ועניין, אולם החוק הישראלי לא רק שאינו מכיר בו ככזה אלא אף קובע מפורשות כי בבירור הכנסתו החייבת של אדם לא יותרו ניכויים בשל הוצאות הבית . התוצאה הנה התעלמות מוחלטת מהוצאות גבוהות המקובלות בקרב אחוז גבוה מן הציבוריות הישראלית – ההוצאות עבור מטפלת ועוזרת בית וההוצאה החודשית הניכרת של תשלומי המשכנתא.
בניגוד למצב בארץ, מדינות רבות בעולם המערבי הכירו בנחיצותו של נוהל חישוב מס בנפרד ל”משפחה”. כך לדוגמא, החוק הצרפתי הכיר במשפחה כיחידה כלכלית עצמאית, יחידת מס, וזאת במסגרת חוק זכויות המשפחה. בארה”ב רשאי כל אזרח להחליט אם הוא מעוניין להיות מוכר כמשפחה, ואז ימוסה בהתאם, ואף יזכה בהקלה במיסוי הוצאות המשפחה, או שמא הוא מעדיף מיסוי בנפרד.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל היא הגורם היחיד המרשה לעצמו להשתמש בהגדרה “משק בית” בליקוט נתוניה. על פי הגדרותיה, המונח “משפחה” כולל שני אנשים או יותר החולקים משק בית אחד וקשורים זה לזה, בין אם מדובר בבעל ואישה, זוג ללא נישואין או הורה וילד.
מנתונים על משקי הבית בישראל שנמסרו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בישראל 650,000 משקי בית. 13.7 אחוז מהם הם משפחות מיעוטים. 7.2 אחוזים הם משפחות חד הוריות. תשעה אחוזים הם משפחות של בני זוג מעורבים (אחד מבני הזוג לא יהודי), 4.6 אחוזים הם משפחות של בני זוג ידועים בציבור,
שלושה אחוזים הם משפחות של בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים, שלושה אחוזים הם משפחות זרים ואחוז וחצי הם משפחות של בני זוג חד מיניים.
בואו ונכיר את המשפחות מאחורי הסטטיסטיקה, מהם המאפיינים שלהן ומהן הבעיות והקשיים בהן הן נתקלות?
משפחה חד הורית:
המושג “משפחה חד הורית” מתייחס למשפחה בה הורה אחד מגדל את ילדיו תחת קורת ביתו. זהו בעצם התא המשפחתי היחיד אשר זכה להגדרה מסודרת בחוק, כאשר על פי ההגדרה בחוק הורה יחיד- הוא תושב ישראל אשר בהחזקתו ילד הנמצא עמו ואשר נתקיים בו אחד מאלה:
(1) הוא אינו נשוי ואין אדם הידוע בציבור כבן זוגו;
(2) הוא נשוי ובתנאי ש :
– הוא חי בנפרד מבן זוגו תקופה של שנתיים לפחות ופתח בהליך על פי דין להשתחרר מקשר הנישואין ופעל במסגרת הליך זה שנתיים לפחות.
– לגבי אישה, היא עגונה.
– הוא עולה חדש שנמצא בארץ למעלה משנה ופחות משנתיים ובן-זוגו לא עלה לארץ ואף אינו שוהה בה ובתנאי שאין לו בן זוג אחר.
למרות ההכרה החוקית, משפחות חד הוריות נתקלות בבעיות רבות. ישנן אינספור תקלות בירוקרטיות במשרדי הממשלה שלא מסוגלים לעכל מידע מסוג זה – טפסים רבים מבקשים את ציון שם האב ואין
כל התייחסות או ציון שם האם (כך בתעודת הזהות, רשיונות נהיגה, ירי, ועוד). גבר העומד בראש משפחה חד הורית נדרש להציג ראיות להיותו הורה יחיד, כך במס הכנסה על מנת לקבל נקודות זיכוי, וכך גם בביטוח הלאומי. המסקנה המתבקשת היא כי המוסדות בארץ פשוט אינם ערוכים ומאורגנים להכיר בזכויות הגבר
כהורה יחיד.
כמו כן, כשמדובר בגבר גרוש חד הורי הרי שכהורה יחיד הוא אינו מקבל מגרושתו מזונות בעבור ילדיהם המשותפים, וזאת בניגוד לגרושה הזכאית למזונות מהאב על פי החוק.
יצוין כי התא המשפחתי החד הורי הופך להיות נפוץ יותר ויותר, כשהסטיגמה החברתית ביחס אליהן הולכת ונעלמת. העובדה כי בעשרים השנים האחרונות שולש ברחבי אירופה מס’ הילדים הגדלים במשפחות חד הוריות מעידה כי מדובר בתופעה חברתית מרשימה ביותר. גם בארץ, ישנה עליה מתמדת במספר הנשים הלא נשואות המחליטות לגדל ילדים ללא עזרת בן זוג.
משפחות ידועים בציבור:
ההגדרה המקובלת לידועים בציבור היא, בני זוג שלא נישאו כדת וכדין אך הם חיים יחד תחת קורת גג אחת ומנהלים משק בית משותף. בארץ המעמד המשפטי של הידועים בציבור התחזק בשנים האחרונות והושווה במרבית החוקים למעמדם של בני זוג נשואים. יחד עם זאת מעמד זה אינו מוכר במשרד הפנים לצורכי רישום
ושינוי הסטטוס האישי בתעודת הזהות.
הבעיות בהן נתקלות משפחות ידועים בציבור:
(1) לא נרשמים במשרד הפנים כבני זוג, כאמור.
(2) אינם זכאים למשכנתא כזוג/משפחה – אלא אם יש להם ילד משותף.
(3) פקודת מס הכנסה לא מכירה בידועים בציבור וזכויות הנובעות מנישואין לרבות נקודות זיכוי לא מוכרות במצב כזה.
(4) בני זוג ידועים בציבור שנולד להם ילד משותף, לא יקבל הילד את שם משפחת האב, כמו אצל זוגות נשואים, אלא לאחר בקשה מיוחדת ואישורה.
(5) חוק הבטחת הכנסה אינו מאפשר קבלת גמלה ליחיד החי עם ידוע/ה בציבור.
(6) חוק משפחות חד הוריות, אינו מאפשר קבלת הטבות להורה יחיד במידה והוא חי עם ידוע בציבור.
(7) זכויות הלכתיות של אישה הנובעות מהיותה אשת איש כמו הזכות למזונות אישה.
חשוב לציין כי התא המשפחתי של זוגות ידועים בציבור אינו תוצאה של המגבלות הדתיות הקיימות בדת היהודית, למשל, המונעות מבני הזוג לבוא בברית הנישואין (כמו למשל הזיווג בין כהן וגרושה שהוא פסול על פי ההלכה היהודית). מי שאינו יכול להתחתן בחתונה דתית יכול תמיד לצאת לחו”ל ולהתחתן בחתונה אזרחית.
התא המשפחתי של ידועים בציבור מוכר בכל רחבי העולם המערבי, והוא משקף יותר מכל את רצונו של הפרט להתרחק מהתערבות שלטונית. הפרט מעדיף שלא להכניס את המדינה אל תוך חייו הפרטיים. בני זוג החיים יחד, אינם חשים צורך במסמך כדי להוכיח לעצמם את מה שהם מרגישים האחד כלפי השני. הם נמצאים במחויבות הנובעת מרגשות והם חשים כי הכנסת החוקים לתוך המרחב הפרטי שלהם רק תפגע בכך.
משפחה “מעורבת”:
למרות הקונוטציה העדתית מדובר כאן ביותר מאשר “ליברמן” שהתחתן עם “בוקובזה”. משפחה של בני זוג מעורבים הנה משפחה שבה בני הזוג הם בעלי אזרחות או דת שונה זה מזה. בני זוג כאלה אינם יכולים לקיים טקס נישואין מוכר בארץ שכן אין אפשרות בארץ לנישואין אזרחיים. אם מדובר בבן זוג יהודי הנישא לבן דת אחרת הרי שעל פי ההלכה, נישואין של יהודי עם בן דת אחרת אסורים, והם אינם מוכרים בממסד הדתי גם אם נערכו בחו”ל, על כן תישלל מבן הזוג היהודי כל זכות הנובעת מנישואין. עד לרישום הנישואין במשרד הפנים (שאינו אוטומטי על אף קיומה של תעודת הנישואין רשמית) מס הכנסה לא יכיר בזוג כנשוי, וכן עלולות להתעורר בעיות ברישום ילדים משותפים. בהעדר רישום מסודר בתעודות הזהות ובתעודות הלידה יהיה קשה לרשום את הילדים למוסדות חינוך. הליך ההתאזרחות לבן הזוג הזר נמשך מספר שנים במהלכן מתעוררים קשיים עד לקבלת הזכויות מהביטוח הלאומי, כמו נקודות זיכוי, ביטוח בריאות ממלכתי, מענקי לידה וכדומה, וגם הן אינן מלאות (וזה נכון גם לאחר לידת ילדים משותפים).
משפחות חד מיניות:
הזוגיות החד מינית אינה מוכרת בשום צורה ואופן על פי החוק הישראלי. עד כה זכו זוגות כאלה להכרה רק לצורך קבלת זכויות כבני זוג בהסכמי עבודה. במציאות הקיימת נכון להיום, בכל מקום בו מופיע בחוק המונח “בן זוג” הוא אינו חל על בני זוג מאותו המין. לפיכך לא יוכלו בני זוג כאלה לקבל נקודות זיכוי במס הכנסה, או מעמד של מי שבן זוגו נפטר והיה זכאי לקצבאות זקנה, שארים, תלויים או קצבת נכות. משרד הפנים לא ירשום זוגיות מעין זו וממילא בן הזוג לא ייהנה מזכויות כבן זוג. משרד השיכון – לא יכיר בזוגיות הזו לצורכי משכנתא. במקרה שמדובר בזוג נשים שאחת מהן ילדה, בת הזוג אינה זכאית לחופשת לידה כפי שבעל זכאי לחופשה כשאשתו יולדת. מעבר לכך, על פי החוק בישראל בני זוג מאותו המין אינם רשאים לאמץ תינוקות בני יומם. פריצת דרך ראשונה בעניין זה הושגה בבג”צ קדיש – ברנר בו הוכר אימוץ ילדיה הביולוגיים של בת
הזוג האחת על ידי בת הזוג השניה. יש להתייחס אל פריצת הדרך הנ”ל בזהירות שכן היא ניצבת כיום בפני דיון נוסף בבג”צ. כמו כן לא ברור אם ניתן יהא להחילה גם במקרה בו מדובר בבני זוג שהנם גברים (שניהם במעמד של הורה מאמץ).
משפחה אזרחית:
משפחה אזרחית הנה משפחה בה בני הזוג נישאו בנישואין אזרחיים, מחוץ לישראל. אל קבוצה זו משתייכים גם כל אותם זוגות של יהודים אשר אין כל מניעה הלכתית שהם יתחתנו חתונה דתית ברבנות, אולם הם נישאים בנישואים אזרחיים מתוך ההעדפה אישית. ההלכה כאמור אינה מכירה בנישואין אזרחיים ולכן מבחינה הלכתית מעמדם הנו כשל ידועים בציבור. משרד הפנים ירשום נישואים כאלה רק אם מוכרים על ידי המדינה בה הם נערכו. במקרה של סכסוך ופרידה, אם בני הזוג הם בני אותה דת הם חייבים בגירושים דתיים. אם מדובר בבני זוג בני דתות שונות הפרוצדורה לגירושין בארץ היא בדרך של בקשה להתרת נישואין המופנית אל נשיא בית המשפט העליון ואזי מדובר בהליך בירוקרטי מפרך וממושך.
משפחה ערבית:
לצורך המחשת הקשיים והבעיות בהם נתקלת המשפחה הערבית די אם ניקח כדוגמא בני זוג ערבים ישראלים אשר לשניהם אותה הדת – מוסלמית או נוצרית. משפחה כזו אינה מקבלת נקודות זיכוי במס הכנסה כיון שאינם משרתים בצבא. היא אינה יכולה להתקבל כחברה ביישובים קהילתיים (אומנם בית המשפט העליון פסק לאחרונה שחייבים לקבלן, אבל בפועל אין לכך יישום). במשרד הפנים הם לא נהנים מזכויות עלייה או התאזרחות כמו היהודים, ואולם דיני רישום הממזרות של היהודים חלים עליהם – ילד לא יירשם כבנו של
אביו אם אימו נכנסה להריון בשלושת החודשים האחרונים שלאחר גירושיה.
יצוין כי לאחרונה חלה פריצת דרך משמעותית במעמד המשפחה הערבית. עד לאחרונה, כל ההתדיינויות המשפטיות בזכויות שנבעו מקשרי נישואין אצל בני זוג מוסלמים, כמו למשל דמי מזונות לאישה, נידונו רק בבית הדין הדתיים. לאחר מאבק ממושך של שנים רבות אושר בנובמבר האחרון תיקון לחוק בית המשפט לענייני משפחה המאפשר למוסלמים, בדומה לבני זוג יהודים, לפנות אל בית המשפט לענייני משפחה בעניינים של מעמד אישי. מדובר, כאמור, בפריצת דרך משמעותית המהווה נדבך נוסף בדרך להשוואת מעמדן של המשפחות הערביות לזה של המשפחות היהודיות ולו רק מבחינה חוקית.
תא משפחתי של בני זוג זרים:
התא המשפחתי המורכב מבני זוג שהם זרים, היינו שני בני הזוג בעלי אזרחות זרה, שאינה ישראלית, והם חיים בישראל, נחשב כבעל המעמד הנמוך ביותר לעומת כל שאר התאים המשפחתיים, והוא משולל זכויות כמעט לחלוטין. גם אם כל אחד מבני הזוג נמצא בארץ באופן חוקי כיחיד, הרי שבעיקרון, אסור לשני בני זוג זרים לשהות בישראל יחד, בעת ובעונה אחת. אחד מהם יאלץ לעזוב את הארץ, שכן משרד הפנים אינו מאפשר שהות חוקית של בני זוג זרים. כלומר, תא משפחתי זה, לא רק שאינו מוכר אלא אף אסור על
פי דין.
בני הזוג הזרים אינם זכאים לשירותי ביטוח בריאות או כל זכות אחרת הנובעת מביטוח לאומי, כמו קצבאות, הבטחת הכנסה, אבטלה וכו’ (התשלומים שהם מחויבים לשלם לביטוח הלאומי יגנו עליהם אך ורק במקרה של פגיעה פיזית במסגרת עבודתם). הם גם מחויבים לשלם מס הכנסה, אך בשל היותם עובדים זרים אינם זכאים
לניכויים ולזיכויים המוכרים למשפחות. גם ביטוח הבריאות שהם יכולים לעשות באופן עצמאי הנו מוגבל מאד ואינו מכסה לידה והפלה למשל.
ילדים שנולדים במשפחות אלה לא נרשמים במשרד הפנים, וכמו הוריהם הם נטולי כל זכויות- מתעוררים קשיים ברישומם למוסדות החינוך, ובביטוחם בביטוח בריאות.
בחינה כוללת של התאים המשפחתיים המפורטים מציירת דיוקן חדש לגמרי של המשפחה הישראלית הטיפוסית – תם עידן הכוס המתנפצת וארבע מוטות החופה. אין זה אומר כי מבנה המשפחה המסורתי נעלם
כליל, אולם הוא בהחלט הולך ומאבד גובה במהירות מסחררת, כאשר הדומיננטיות שלו מפנה את מקומה למגוון רחב של תאים משפחתיים אפשריים. מאפיין אחד בולט המשותף לכל התאים המשפחתיים שלפנינו הוא היותם “שבירים” יותר, פחות “נוקשים”, ממבנה המשפחה המסורתי.
המציאות הישראלית מתמודדת עם מה שמוסדות המדינה, המסורת, והדת מסרבים פעמים רבות להכיר בו. ביהדות, למשל, אחרון רבני ישראל שהעז לעסוק בשינויים המתחוללים במבנה המשפחה היה רבנו גרשום
אשר הטיל חרם על מי שנושא יותר מאישה אחת – חרם הידוע כ”חרם דרבנו גרשום”. מדובר בשינוי שחל לפני כאלף שנה ומאז קפאה הדת על שמריה.
לטוב ולרע, השינוי הדרסטי במבנה המשפחתי מחייב הסתגלות למציאות החדשה ע”י המדינה ומוסדותיה. דבקות בגישה מיושנת והתעלמות מהמציאות החדשה, לא תחזיר את הגלגל אחורנית אלא רק תהיה לעזר לפחות ופחות אנשים, ועל כן תהיה רלוונטית פחות ופחות.
מדינות אירופה, למשל, השכילו להסתגל ולהתאים עצמן למציאות החדשה ואימצו גישה ריאליסטית יותר; בדנמרק חוקק השנה חוק לפיו לזוגות ידועים בציבור מקבלים באופן אוטומטי, משמורת משותפת על ילדיהם המשותפים, גם החוק הצרפתי מכיר ומקנה זכויות מסוימות לזוגות החיים יחד. בהולנד קיים רישום לזוגות
ידועים בציבור – הם נרשמים כיחידה משפחתית משותפת. הולנד הייתה גם המדינה הראשונה אשר הכירה בנישואין בין בני זוג חד מיניים ובכך השוותה את מעמדם כמעט לחלוטין לזה של בני הזוג ההטרוסקסואלים. מדינות אירופאיות נוספות הולכות בדרכה של הולנד ומעניקות למשפחות חד מיניות חלק מהזכויות המשפטיות
הניתנות למשפחות הטרוסקסואליות. כך חוק חדש בגרמניה מסדיר רישום נישואין בין בני זוג חד מיניים ומקנה להם זכויות דומות בנושאים של ירושה וביטוח בריאות. כל החוקים הנ”ל (מדובר ברשימה חלקית ובלתי ממצה כמובן) הם למעשה יישום התפיסה של ההכרה במשפחה כישות הדורשת התייחסות מצד המחוקק.
זהו גם ההגיון שעומד מאחורי יוזמת החקיקה של חוק יסוד: המשפחה. חוק זה רואה את המשפחה כיחידה חוקתית, כאשר תפקידה החוקתי של החברה הוא לקיים את המשפחה, לשמור עליה ולמנוע פגיעה בה.
מעל לכל, כעקרון על, עומדת הזכות החוקתית של היחיד להקים יחידה משפחתית, לקיים אותה, ולמנוע פגיעה בה. זהו חלק מכבוד האדם, חלק מחירותו וחלק מפרטיותו של כל פרט. באם תתקבל הצעת חוק יסוד: משפחה הרי שתהיה זו הפעם הראשונה בה יגדיר המחוקק הישראלי את המונח משפחה, מונח אשר חלק מהותי ממנו ייוחס להגדרה הערכית של המשפחה. הגדרה זו תחיל כאמור את יסודות הרומנטיקה והרגש, ההסדר הכלכלי והבחירה החופשית.
המשפחה כפי שהקדמתי ואמרתי נודעת לה חשיבות ערכית מעל לכל מבנה צורני שלה. טענה זו כמובן מאיינת כל ויכוח הקושר בין המשפחה לדת שכן קיומה של המשפחה אינו תלוי בדת כלשהי או השתייכות דתית. אלא שהדת, היא זו אשר יכולה למנוע הקמתה של משפחה או להחרים משפחה שאינה על פי דרכה ולכן יש להוציא נושא זה מחוץ לדת, שכן השאלה כיצד קשרו שני בני אדם בוגרים את גורלם המשותף איננה שאלה של טכס כזה או אחר, אלא שאלה מהותית כיצד בחרו האחד את השני, וכיצד הם ממלאים תוכן את חייהם המשותפים. במילים אחרות ניתן לקיים את המשפחה על יסודותיה המופשטים יותר, לצד הדת ולא נגד הדת. יסודות שניתן היה לחברם גם לערכים דתיים כמו אהבה וזוגיות.
התייחסות ערכית זו, נעלמה לחלוטין בצלו של המאבק על צורת הנישואין ושימור הנוסחה הדתית. שימור שפירושו ויתור מדעת, על בחירה חופשית, המתחייבת בחברה דמוקרטית. בחירה חופשית של בן הזוג מחד וקבלה והכרה של הזוגיות הזו על ידי הממסד מאידך.
יודגש, כי כאשר אנו מדברים על הגדרת המונח משפחה, אנו לא מדברים על בניית מודל של משפחה על ידי המחוקק. החיים חזקים מכל חוקים ונורמות חברתיות ועל כן, לא מדובר כאן בדיון אידיאולוגי של מהי משפחה, אלא בהגדרה המשקפת את המציאות שכבר חיה ונושמת. כך, לדוגמא, בחוק הגרמני מוגדרת משפחה כמערכת יחסים המערבת ילדים. מדובר בהגדרה הרחבה דיה כדי להחיל בתוכה את מרבית התאים המשפחתיים החל מאימהות לא נשואות וכלה בבני זוג מאותו המין המגדלים ילד.
יש לציין כי גרמניה צעדה צעד נוסף קדימה ואף מינתה שרה לענייני משפחה. גם בצרפת מכהנת שרה לענייני משפחה וילדים, בעוד שבמדינות סקנדינביה הוקמו רשויות לענייני משפחה.
בישראל, בהעדר יוזמה מצד המחוקק לקביעת הנורמה המשפחתית, בתי המשפט הם אלה שבאמצעות הכלי של חקיקה שיפוטית משקפים בשנים האחרונות את הערכים והנורמות החברתיות כפי שהן ניצבות בפניו,
על התמורות וההתפתחויות שחלו בהן. ברי כי אין המדובר בפתרון מספק שכן ראשית, העיקרון של חקיקה שיפוטית הנו מוגבל ואינו יכול לכסות את כל הסוגיות, ושנית אין זה מתפקידם של בתי המשפט להיכנס לנעליה של הרשות המחוקקת.
מציאות החיים אשר הוצגה במאמר זה והדינמיקה של חיי המשפחה בישראל היא הנותנת את הצורך לפעול למען רפורמה חברתית, אשר ראשיתה בשינוי התפיסה המסורתית של מוסד המשפחה וסופה שתבוא לידי ביטוי במערכת המשפטית, אם בדרך של חקיקה ראשית ואם אף בדרך של חקיקה שיפוטית.