סיפורה של ההזרעה המלאכותית הראשונה מאפיין את הגישה האוניברסלית של סודיות מוחלטת הקיימת גם כיום ככל שמדובר בהזרעה מלאכותית.
“קיים דחף בלתי רגיל לשמור זאת בסוד מוחלט” אומר ג’ון בנוורד מאוניברסיטת רמון בקליפורניה.
באופן לא מפתיע גם איננו יודעים כמה ילדים הם פרי של הזרעה מלאכותית, מדובר בנתונים שאינם מתפרסמים אף פעם, לפי ההערכות בארה”ב ב1989 הופרו בדרך זו 20,000 עד 30,000 נשים, בארץ מדובר ככל הנראה בכמה מאות או אלפים בודדים.
מחקרים שנעשו בארה”ב ובשבדיה מצאו כי צורך של הצאצא, פרי תרומת זרע לדעת מי הוא אביו הוא כה עצום, עד כי צאצאים אלו יוצאים למסע חיפושים ממושך לעיתים משך כל ימי חייהם.
עד כה חשוב היה לי להדגיש את הצורך שיש לנו כבני אדם להתחקות אחר מקורותינו כמו גם הצורך שלנו להמשכיות. נתונים אלו הביאו אותי לכלל מחשבה כי בהצעתי , להקים בנק זרע לחיילים, אנו למעשה מצליחים למלא מאוויים של שני צדדים מעונינים, התורם והצאצא ואולי בהמשך יתבהר כי ישנם צדדים מעונינים נוספים.
לשם כך אקדים ואומר כי ראשיתה של ההצעה עסק דווקא באפשרות להבטיח תרומות זרע של חיילים אשר בשל רמת הסיכונים הגבוהה בה הם נתונים מידי יום עלולים לאבד את כושר הפוריות שלהם ומסוגלותם להביא צאצאים. על מנת שלא לאבד את היכולת להמשכיות יבטיחו לעצמם מבעוד מועד צאצאים לעתיד, באמצעות תרומת זרע שיפקידו בבנק.
באחד הימים לפני מספר חודשים הגיע אלי גיבור הסיפור הקטן אך האמיתי הזה, המסופר כאן.
ניצב בפני בחור תמיר ויפה תואר ואינו יודע את נפשו, כיצד לגולל את סיפורו הרגיש. לצדו יושבת זוגתו ומקשיבה לכל מוצא פיו וכך הוא מספר; זמן קצר לאחר גיוסו לצה”ל לקה בדלקת באשכיו אשר שינתה למעשה את כל חייו, הדלקת טופלה לטענתו ברשלנות, הוא נאבק בה משך שלוש וחצי שנים, עד אשר הגיע לטיפול נאות. מהלך כל התקופה חשש מאוד שמא יאבד את כושר הפוריות שלו ובסופו של דבר הסתבר כי אכן צדק, הוא שוחרר מצה”ל והתבשר כי אין סיכוי שיוכל להביא בעתיד ילדים.
מאז, הוא אומר לי, “אינני סתם נכה, אני “מחוק” העובדה שאינני גבר לא נותנת לי מנוח, והיא כואבת שבעתיים משום שבעבר יכולתי להציל מעצמי, מספר מנות זרע שיכלו אולי לשמש אותי היום”.
מילים קשות וכואבות, ותחושות שקשה מאד להתמודד איתן.
הסיפור הקשה הזה הוא שהביא אותי לכלל הכרה כי צריך ואפשר לעשות דבר.
ההיבט הראשוני של העניין היה היבט אנושי כל כך, חשבנו על כל אותם חיילים הנמצאים בשדות הקטל היומיומיים , איננו יודעים בעצמנו איך וכיצד נצא משם. כך נולד הרעיון בכללותו, בנק זרע לחיילים.
קצת מחשבה ורגישות מעבירה אותנו לשלב הבא, בנק הזרע לחיילים אינו בהכרח לטובת חיילים שנפצעו במלחמה, בפועל הוא יכול לשמש גם את הנעדרים והחללים המבקשים לעצמם המשכיות, אבל כאן אנו נדרשים להתמודד הן עם ההיבט המוסרי והן עם ההיבט המשפטי של עניין שלא ידענו כמותו בעבר.
זו גם התייחסות אחרת לתפקידו ומשמעותו של בנק הזרע, רוצה לומר אם עד כה היה בנק הזרע מאגר לאיסוף מנות זרע על מנת שתשמשנה לצורכי הפריה לכל דורשת. הרי על פי הצעתי מדובר בפונקציה נוספת של בנק הזרע, כמאגר לשימור זרע בדרך של הקפאתו, וזאת יש להדגיש גם ואפילו במחיר שלא ייעשה בו שימוש כלל. בכל מקרה אם וכאשר ייעשה בו שימוש הוא ייעשה על פי הוראותיו והנחיותיו של התורם שינוי זה הוא משמעותי ביותר.
מבחינה מוסרית כאשר משאיר חייל אחריו תרומת זרע ומבקש לעשות בה שימוש עתידי לאחר מותו יש הרואים בכך פגם מוסרי יסודי של הולדת צאצא יתום , היתמות איננה רק מעמד משפטי אלא ובעיקר, חסך של הורה או הורים, אשר מקובל וברור כי הוא קשה על כל אדם ועל ילד בעיקר.
וכפי שהתבטא בפני מנהל של אחד מבנק הזרע “אנחנו מגדלים מצבה”, למען הסבים והסבתות האחים והאחיות שמבקשים לעצמם נחמה.
אולם גם בנקודה זו ישנה מחלוקת מהותית בין הסוברים כי הולדתו של ילד מזרע אדם מת היא אסורה בהחלט ובעיקר בשל העניין המוסרי הנובע מתוך נימוקים של טובת הילד.
עמדתי בנושא זה שונה לחלוטין באשר הנני סבורה כי הורות מתבטאת בעיקרה באהבה לילד, ולאו דווקא בדרך היצירה שלו.
טיעון אתי מוסרי מכוון אחר הוא זה של הסוברים כי אי המוסריות מקורה בשלב הרבה יותר מוקדם, הנובע מחמת איסור השחתת זרע, וכדי להתגבר על איסור זה מצאו הפוסקים פתרון בדרך של חיוב שימוש בזרע רק לטובת אשתו, כלומר לא יתרום אדם זרע כל עוד אין לו אשה (ראה מאמרו של פרופ’ אברהם שטיינברג, אינציקלופדיה הלכתית רפואית כרך א’ ירושלים תשמ”ח 1988). כל זאת על מנת שלא לפגוע בעקרון ההורות המושתת על יחסים הדוקים ובלעדיים בין בני הזוג ובבניין התא המשפחתי המקובל.
השאלה המוסרית המתעוררת מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בחייל המבקש להקפיא זרעו ליום פקודה כאשר אינו משאיר הנחייה מפורטת ביחס לשימוש בזרע. רצה הגורל והחייל אינו עוד בין החיים ובהעדר הנחיות לגבי השימוש בזרעו, נותרו בני המשפחה עם צוואתו הכללית המביעה רצון להמשכיות. במקרה זה השאלה הנשאלת היא, האם בני המשפחה נדרשים עתה למלא צוואתו בכל דרך ולמצוא לו בת זוג על מנת שתמשיך את הזרע, ומה יקרה אם ישנה בת זוג אולם הורי החלל אינם חפצים לראות בה כמי שמיועדת לשאת את זרע בנם ?!
מן ההיבט המשפטי נראים הדברים בהירים הרבה יותר וזאת נוכח העובדה כי כבר היום יכולים גברים במקרים מסוימים לבקש להקפיא את זרעם לצורך שימוש בעתיד. גברים רבים בעיקר מי שלקו במחלות סופניות עושים זאת על מנת להבטיח לעצמם המשכיות.
המחוקק נדרש להתמודד עתה במקרה בו יבקשו לעשות שימוש בזרע של חייל לאחר מותו לתורמת שלא הכיר אותה קודם לכן, על פי הגישה הרפואית המקובלת יהיה עליהם לדאוג לבירור רפואי מוקדם של התורם, כדי למנוע עד כמה שאפשר העברת מחלות תורשתיות או זיהומיות דרך זרע התורם לנתרמת ואל הוולד פרי הזרעה זו.
במקרה כזה ייתכן ולמרות צוואת התורם ורצון הוריו להמשכיות, תתגלה תוצאה בלתי רצויה של חשש למחלות או פגמים גנטיים והרופאים הם אלה שייעצרו את המשך הטיפול, מכח האתיקה המקצועית שלהם, זאת מבלי לקחת בחשבון את ההשלכות הרגשיות נפשיות של המשפחה אשר תווכח לדעת כי הזרע פגום וחלום ההמשכיות נגוז.
מצב רגיש מעין זה הביא אותי למסקנה כי אסור שייעשה שימוש בזרעו של תורם (במובן זה גם חייל תורם) שביקשה להקפיא ולשמר את הזרע ליום פקודה, לנתרמת שלא הכיר יוצא מן הכלל יהיה לכלל זה אם זרעו של התורם נבדק ונשללו פגמים גנטים. במילים אחרות זרע שלא נבדק יוכל להיתרם לבת זוגו של התורם בלבד, זרע שנבדק יוכל לשמש תרומה לכל אישה במידה והתורם נתן לכך הרשאה מראש לפני מותו.
מסקנה זו נובעת מן הרגישות שיש לנקוט כלפי כבוד המת ובני המשפחה שנותרו על מנת למנוע מהם מפח נפש וכאב וסבל מיותרים.
ההיבטים המשפטיים של סוגיית שימור הזרע לחיילים וצעירים נושקים להיבטים המוסריים ואולי נועדו לעגן אותם בדרך חוקית. כבר כיום קיימת התפתחות בחקיקה ככל שמדובר בנושא ההפריה וההזרעה המלאכותית, אולם ההימנעות מהשימוש בבנק הזרע כגוף לשימור זרע, נתנה למחוקק את התחושה כי אין צורך להפליג בפתרונות משפטיים לגבי דברים שלא באים לידי ביטוי ומימוש.
יחד עם זאת ההתפתחות הטכנולוגית בצד השינויים החברתיים, הגברת המודעות והפתיחות לעולם המדע המתקדם אינה מאפשרת למחוקק להמשיך ולהיתמם ולהימנע מלחוקק חוקים המעגנים את הסדרים בנושא זה.
כיום בנק הזרע מוסמך לקבל זרע מתורם אשר תרם תרומתו באופן אנונימי לצורכי שימוש בעתיד. באשר לשמירת זרע קובעות ההוראות (משרד הבריאות, חוזר המנהל הכללי מס’ 34/92 מיום 13.11.1992) כי גבר שנפגע או עלול להיפגע במערכות ייצור הזרע ישמר זרעו לתקופה של חמש שנים אלא אם יבקש המשך שימורו לתקופה נוספת.
עוד נאמר כי, “יש להשמיד הזרע לאחר פטירתו של אדם, אלא אם כן הגיעה בקשה בכתב של אשתו, וזאת לא יאוחר משנה מיום פטירתו” (סעיף 28 לחוזר המנכ”ל)
הוראה זו אינה מתיישבת בהכרח עם ההצעה להקים בנק זרע לחיילים וצעירים משום שהיא מחייבת ידיעה מוקדמת של התורם כי הוא נתון בסכנה העלולה לפגום בפוריותו, ואם לא יוכיח את הסכנה לא יוכל לתרום. נראה לי כי ההוראה הזו מקורה בבעיה תקציבית, הכרוכה בעלויות שימור הזרע ולא מתוך שיקול מהותי.
סעיף זה יש לשנות ולהרחיב על מנת לאפשר גם לצעירים שאינם בסכנה ידועה מראש לשמר את זרעם.
בעיה אחרת סבוכה לא פחות מתייחסת לעובדה שאין אנו יודעים אם יש או אין לתורם בת זוג ומה מעמדה, האם חייל או צעיר שאין לו בת זוג ולא הייתה לו, לא יוכל לצוות על המשכיותו בעתיד?!
כבר נתתי לכך טעם קודם, נראה לי כי בעניין זה נדרשות הנחיות מפורשות של התורם לגבי שימוש בת זוגו בזרע, לא מבלי להרחיב את ההוראה שתחול גם על בנות זוג ידועות בציבור.
לסיכום אני סבורה כי אין דרך משמעותית יותר לבטא את כבוד האדם המת מאשר להביא ילד שלו לעולם.
ולכן בני מזל אנו כיום שאנו יכולים לשמר זרעו של אדם לצורך הגשמת אותה המשכיות ואין לי ספק כי לא ירחק היום והכל יבינו זאת.
הדרך היפה ביותר לבטא את כבוד האדם היא להביא ילד שלו לעולם / מאת אירית רוזנבלום עו”ד יו”ר ארגון משפחה חדשה
סיפורה של ההזרעה המלאכותית הראשונה מאפיין את הגישה האוניברסלית של סודיות מוחלטת הקיימת גם כיום ככל שמדובר בהזרעה מלאכותית.
“קיים דחף בלתי רגיל לשמור זאת בסוד מוחלט” אומר ג’ון בנוורד מאוניברסיטת רמון בקליפורניה.
באופן לא מפתיע גם איננו יודעים כמה ילדים הם פרי של הזרעה מלאכותית, מדובר בנתונים שאינם מתפרסמים אף פעם, לפי ההערכות בארה”ב ב1989 הופרו בדרך זו 20,000 עד 30,000 נשים, בארץ מדובר ככל הנראה בכמה מאות או אלפים בודדים.
מחקרים שנעשו בארה”ב ובשבדיה מצאו כי צורך של הצאצא, פרי תרומת זרע לדעת מי הוא אביו הוא כה עצום, עד כי צאצאים אלו יוצאים למסע חיפושים ממושך לעיתים משך כל ימי חייהם.
עד כה חשוב היה לי להדגיש את הצורך שיש לנו כבני אדם להתחקות אחר מקורותינו כמו גם הצורך שלנו להמשכיות. נתונים אלו הביאו אותי לכלל מחשבה כי בהצעתי , להקים בנק זרע לחיילים, אנו למעשה מצליחים למלא מאוויים של שני צדדים מעונינים, התורם והצאצא ואולי בהמשך יתבהר כי ישנם צדדים מעונינים נוספים.
לשם כך אקדים ואומר כי ראשיתה של ההצעה עסק דווקא באפשרות להבטיח תרומות זרע של חיילים אשר בשל רמת הסיכונים הגבוהה בה הם נתונים מידי יום עלולים לאבד את כושר הפוריות שלהם ומסוגלותם להביא צאצאים. על מנת שלא לאבד את היכולת להמשכיות יבטיחו לעצמם מבעוד מועד צאצאים לעתיד, באמצעות תרומת זרע שיפקידו בבנק.
באחד הימים לפני מספר חודשים הגיע אלי גיבור הסיפור הקטן אך האמיתי הזה, המסופר כאן.
ניצב בפני בחור תמיר ויפה תואר ואינו יודע את נפשו, כיצד לגולל את סיפורו הרגיש. לצדו יושבת זוגתו ומקשיבה לכל מוצא פיו וכך הוא מספר; זמן קצר לאחר גיוסו לצה”ל לקה בדלקת באשכיו אשר שינתה למעשה את כל חייו, הדלקת טופלה לטענתו ברשלנות, הוא נאבק בה משך שלוש וחצי שנים, עד אשר הגיע לטיפול נאות. מהלך כל התקופה חשש מאוד שמא יאבד את כושר הפוריות שלו ובסופו של דבר הסתבר כי אכן צדק, הוא שוחרר מצה”ל והתבשר כי אין סיכוי שיוכל להביא בעתיד ילדים.
מאז, הוא אומר לי, “אינני סתם נכה, אני “מחוק” העובדה שאינני גבר לא נותנת לי מנוח, והיא כואבת שבעתיים משום שבעבר יכולתי להציל מעצמי, מספר מנות זרע שיכלו אולי לשמש אותי היום”.
מילים קשות וכואבות, ותחושות שקשה מאד להתמודד איתן.
הסיפור הקשה הזה הוא שהביא אותי לכלל הכרה כי צריך ואפשר לעשות דבר.
ההיבט הראשוני של העניין היה היבט אנושי כל כך, חשבנו על כל אותם חיילים הנמצאים בשדות הקטל היומיומיים , איננו יודעים בעצמנו איך וכיצד נצא משם. כך נולד הרעיון בכללותו, בנק זרע לחיילים.
קצת מחשבה ורגישות מעבירה אותנו לשלב הבא, בנק הזרע לחיילים אינו בהכרח לטובת חיילים שנפצעו במלחמה, בפועל הוא יכול לשמש גם את הנעדרים והחללים המבקשים לעצמם המשכיות, אבל כאן אנו נדרשים להתמודד הן עם ההיבט המוסרי והן עם ההיבט המשפטי של עניין שלא ידענו כמותו בעבר.
זו גם התייחסות אחרת לתפקידו ומשמעותו של בנק הזרע, רוצה לומר אם עד כה היה בנק הזרע מאגר לאיסוף מנות זרע על מנת שתשמשנה לצורכי הפריה לכל דורשת. הרי על פי הצעתי מדובר בפונקציה נוספת של בנק הזרע, כמאגר לשימור זרע בדרך של הקפאתו, וזאת יש להדגיש גם ואפילו במחיר שלא ייעשה בו שימוש כלל. בכל מקרה אם וכאשר ייעשה בו שימוש הוא ייעשה על פי הוראותיו והנחיותיו של התורם שינוי זה הוא משמעותי ביותר.
מבחינה מוסרית כאשר משאיר חייל אחריו תרומת זרע ומבקש לעשות בה שימוש עתידי לאחר מותו יש הרואים בכך פגם מוסרי יסודי של הולדת צאצא יתום , היתמות איננה רק מעמד משפטי אלא ובעיקר, חסך של הורה או הורים, אשר מקובל וברור כי הוא קשה על כל אדם ועל ילד בעיקר.
וכפי שהתבטא בפני מנהל של אחד מבנק הזרע “אנחנו מגדלים מצבה”, למען הסבים והסבתות האחים והאחיות שמבקשים לעצמם נחמה.
אולם גם בנקודה זו ישנה מחלוקת מהותית בין הסוברים כי הולדתו של ילד מזרע אדם מת היא אסורה בהחלט ובעיקר בשל העניין המוסרי הנובע מתוך נימוקים של טובת הילד.
עמדתי בנושא זה שונה לחלוטין באשר הנני סבורה כי הורות מתבטאת בעיקרה באהבה לילד, ולאו דווקא בדרך היצירה שלו.
טיעון אתי מוסרי מכוון אחר הוא זה של הסוברים כי אי המוסריות מקורה בשלב הרבה יותר מוקדם, הנובע מחמת איסור השחתת זרע, וכדי להתגבר על איסור זה מצאו הפוסקים פתרון בדרך של חיוב שימוש בזרע רק לטובת אשתו, כלומר לא יתרום אדם זרע כל עוד אין לו אשה (ראה מאמרו של פרופ’ אברהם שטיינברג, אינציקלופדיה הלכתית רפואית כרך א’ ירושלים תשמ”ח 1988). כל זאת על מנת שלא לפגוע בעקרון ההורות המושתת על יחסים הדוקים ובלעדיים בין בני הזוג ובבניין התא המשפחתי המקובל.
השאלה המוסרית המתעוררת מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בחייל המבקש להקפיא זרעו ליום פקודה כאשר אינו משאיר הנחייה מפורטת ביחס לשימוש בזרע. רצה הגורל והחייל אינו עוד בין החיים ובהעדר הנחיות לגבי השימוש בזרעו, נותרו בני המשפחה עם צוואתו הכללית המביעה רצון להמשכיות. במקרה זה השאלה הנשאלת היא, האם בני המשפחה נדרשים עתה למלא צוואתו בכל דרך ולמצוא לו בת זוג על מנת שתמשיך את הזרע, ומה יקרה אם ישנה בת זוג אולם הורי החלל אינם חפצים לראות בה כמי שמיועדת לשאת את זרע בנם ?!
מן ההיבט המשפטי נראים הדברים בהירים הרבה יותר וזאת נוכח העובדה כי כבר היום יכולים גברים במקרים מסוימים לבקש להקפיא את זרעם לצורך שימוש בעתיד. גברים רבים בעיקר מי שלקו במחלות סופניות עושים זאת על מנת להבטיח לעצמם המשכיות.
המחוקק נדרש להתמודד עתה במקרה בו יבקשו לעשות שימוש בזרע של חייל לאחר מותו לתורמת שלא הכיר אותה קודם לכן, על פי הגישה הרפואית המקובלת יהיה עליהם לדאוג לבירור רפואי מוקדם של התורם, כדי למנוע עד כמה שאפשר העברת מחלות תורשתיות או זיהומיות דרך זרע התורם לנתרמת ואל הוולד פרי הזרעה זו.
במקרה כזה ייתכן ולמרות צוואת התורם ורצון הוריו להמשכיות, תתגלה תוצאה בלתי רצויה של חשש למחלות או פגמים גנטיים והרופאים הם אלה שייעצרו את המשך הטיפול, מכח האתיקה המקצועית שלהם, זאת מבלי לקחת בחשבון את ההשלכות הרגשיות נפשיות של המשפחה אשר תווכח לדעת כי הזרע פגום וחלום ההמשכיות נגוז.
מצב רגיש מעין זה הביא אותי למסקנה כי אסור שייעשה שימוש בזרעו של תורם (במובן זה גם חייל תורם) שביקשה להקפיא ולשמר את הזרע ליום פקודה, לנתרמת שלא הכיר יוצא מן הכלל יהיה לכלל זה אם זרעו של התורם נבדק ונשללו פגמים גנטים. במילים אחרות זרע שלא נבדק יוכל להיתרם לבת זוגו של התורם בלבד, זרע שנבדק יוכל לשמש תרומה לכל אישה במידה והתורם נתן לכך הרשאה מראש לפני מותו.
מסקנה זו נובעת מן הרגישות שיש לנקוט כלפי כבוד המת ובני המשפחה שנותרו על מנת למנוע מהם מפח נפש וכאב וסבל מיותרים.
ההיבטים המשפטיים של סוגיית שימור הזרע לחיילים וצעירים נושקים להיבטים המוסריים ואולי נועדו לעגן אותם בדרך חוקית. כבר כיום קיימת התפתחות בחקיקה ככל שמדובר בנושא ההפריה וההזרעה המלאכותית, אולם ההימנעות מהשימוש בבנק הזרע כגוף לשימור זרע, נתנה למחוקק את התחושה כי אין צורך להפליג בפתרונות משפטיים לגבי דברים שלא באים לידי ביטוי ומימוש.
יחד עם זאת ההתפתחות הטכנולוגית בצד השינויים החברתיים, הגברת המודעות והפתיחות לעולם המדע המתקדם אינה מאפשרת למחוקק להמשיך ולהיתמם ולהימנע מלחוקק חוקים המעגנים את הסדרים בנושא זה.
כיום בנק הזרע מוסמך לקבל זרע מתורם אשר תרם תרומתו באופן אנונימי לצורכי שימוש בעתיד. באשר לשמירת זרע קובעות ההוראות (משרד הבריאות, חוזר המנהל הכללי מס’ 34/92 מיום 13.11.1992) כי גבר שנפגע או עלול להיפגע במערכות ייצור הזרע ישמר זרעו לתקופה של חמש שנים אלא אם יבקש המשך שימורו לתקופה נוספת.
עוד נאמר כי, “יש להשמיד הזרע לאחר פטירתו של אדם, אלא אם כן הגיעה בקשה בכתב של אשתו, וזאת לא יאוחר משנה מיום פטירתו” (סעיף 28 לחוזר המנכ”ל)
הוראה זו אינה מתיישבת בהכרח עם ההצעה להקים בנק זרע לחיילים וצעירים משום שהיא מחייבת ידיעה מוקדמת של התורם כי הוא נתון בסכנה העלולה לפגום בפוריותו, ואם לא יוכיח את הסכנה לא יוכל לתרום. נראה לי כי ההוראה הזו מקורה בבעיה תקציבית, הכרוכה בעלויות שימור הזרע ולא מתוך שיקול מהותי.
סעיף זה יש לשנות ולהרחיב על מנת לאפשר גם לצעירים שאינם בסכנה ידועה מראש לשמר את זרעם.
בעיה אחרת סבוכה לא פחות מתייחסת לעובדה שאין אנו יודעים אם יש או אין לתורם בת זוג ומה מעמדה, האם חייל או צעיר שאין לו בת זוג ולא הייתה לו, לא יוכל לצוות על המשכיותו בעתיד?!
כבר נתתי לכך טעם קודם, נראה לי כי בעניין זה נדרשות הנחיות מפורשות של התורם לגבי שימוש בת זוגו בזרע, לא מבלי להרחיב את ההוראה שתחול גם על בנות זוג ידועות בציבור.
לסיכום אני סבורה כי אין דרך משמעותית יותר לבטא את כבוד האדם המת מאשר להביא ילד שלו לעולם.
ולכן בני מזל אנו כיום שאנו יכולים לשמר זרעו של אדם לצורך הגשמת אותה המשכיות ואין לי ספק כי לא ירחק היום והכל יבינו זאת.