נכתב ע”י: אירית רוזנבלום
הרעיון של מתן רישיונות להורות, מופרך בעיניי, כמעט כמו הרעיון של מתן רישיון לשמש לזרוח. זה גם זה כמוהם כמתן רישיון לטבע להתקיים, יומרה שהיא על טבעית ומיהו זה שייתן רישיון לטבע להתקיים. לעיתים נדמה שתחת הרצון ליצור עולם מושלם יותר, ממציאים בני אדם רעיונות מאד מוזרים, כמו חלוקת רישיונות לדברים שהם הטבע עצמו.
שתי פרשיות שעלו לכותרות לאחרונה, מעוררות מחדש את הדיון בשאלת הצורך במתן רישיון להורות. הפרשה האחת המסוקרת, היא פרשת החשדות המרחפים על הורי התאומים, שהתעללו בתינוקיהם וגרמו למותו של אחד מהם. הפרשה השנייה שהסבה את תשומת לבנו, התעוררה בעקבות אישור שנתן שירות בתי הסוהר לאפשר טיפולי פוריות לזוג רוצחים. ביחס לשתי הפרשיות המסעירות הללו נשמעים קולות המבקשים להשיב את הדיון בשאלת הזכות להורות, מהם גבולות ההורות והדרישה לבחינת מתן רישיון להורות.
השאלה והדיון בעניין מתן “רישיונות להורות” נוגעת לשלב הקודם ליצירת ההורות, עוד כאשר אנשים מתכננים או צופים הורות עתידית. בשלב זה לכאורה, אומרים תומכי הרעיון, יצטרכו אותם אנשים לעבור את מבחני הרישוי.
דרישת הרישוי להורות, גם אם היא עולה כרגע כדרישה כללית ביותר, מעלה שאלה לא פחות מעניינת, מה יקרה ביחס לפורעי החוק וכיצד תטפל בהם מערכת הרישוי, האם הורים עתידיים שימצאו לא מתאימים בשלב ההיריון, יידרשו לבצע הפסקת היריון (הפלה). או במקרה אחר בו חס וחלילה מדובר באישה שנאנסה, האם יידרש ממנה לעבור בדיקת מסוגלות הורית לשם מתן רישיון או שלילתו, לגדל ילד שבכלל נכפה עליה באינוס?
שני נימוקים מרכזיים נותנים תוקף לטענה, מדוע אי אפשר וממילא לא רצוי לתת רישיונות להורות. הנימוק הראשון הוא נימוק טבעי, לא ניתן לשלול את הטבע, לא מיני ולא מקצתי. ההורות הנוצרת בדרך הטבע, היא חירות טבעית שיש לו לאדם כמו גם ליתר היצורים בטבע. לא ניתן לשלול או למנוע אותה באופן הרמטי כשם שלא ניתן לשלול שום דבר שהוא טבעי, תמיד יימצאו מי שיצליחו ליצור הורות. חירות טבעית בניגוד לזכות היא חופש מוחלט, כזה שאין מוטלת בצידו חובה של מישהו אחר לאפשר אותה. הורות, היא חירות טבעית שכזו.
לעולם החוק “המלאכותי” אינו יכול לגבור על החוק הטבעי או החירות הטבעית, הוא יכול להסדיר אותה, לתעל אותה לצרכיו אך לא למנוע אותה. גם אם החברה האנושית מכנה את החירות הטבעית כ-“זכות טבעית” עדיין מדובר בחירות וככזו לא ניתן למונעה. ברשימת החוקים המלאכותית שיצר האדם, הוא השכיל כמובן לכלול גם את הזכויות הטבעיות זכויות אלה וביניהן הזכות להורות, מוגדרות כזכויות אדם כלומר הזכויות שיש לאדם מכיוון שהוא אדם, משום כך הן זכויות מוסריות מהסדר הגבוה ביותר. חברה חופשית הדוגלת בזכויות אדם, ובכלל זה זכויות המשפחה, מחויבת להגן עליהן גם מבחינה חוקית ומוסרית ואין היא יכולה לשלול את עצם קיומן.
הנימוק השני, השולל את רעיון מתן רישיונות להורות הוא נימוק מוסרי; ביטול אפשרי מטעם המדינה, של הזכות להורות בדרך של שלילת רישיון להורות היא גזירה, אולי הקרובה ביותר לעונש מוות. בביטול זכותו של אדם להקמת תא משפחתי, גוזרת החברה את דינו לאי-המשכיות. גם במצב הנוכחי, ללא שדה חוקתי מספיק בנושא, זכאים מי שעברו על חוקי החברה, כגון; אסירים שהורשעו, ליהנות מהזכות להקים תא משפחתי ובוודאי הורים שלא צפינו ואיננו יכולים לצפות את התנהגותם האלימה.
התמודדותן של המערכות החברתיות בשתי הפרשיות האחרונות שהזכרנו, מוכיחה עד כמה תומכת החברה בצידוק הרעיוני שהורות היא זכות טבעית שאיננה ניתנת לשלילה מראש. גם אם ההתמודדות המערכתית מניבה תוצאות שונות, היא מבוססת על ההנחה שהזכות להורות היא זכות טבעית שאיננה ניתנת לשלילה מראש. בפרשת התאומים היא גוזרת ניתוק בדיעבד בין ההורים לילדים, בפרשת הרוצחים היא יוצרת תנאים ליצירת ההורות.
פורסם באתר NEW S1
3 תגובות
צר לי לומר לך- את טועה ובגדול, ואין קשר בין הדוגמאות שאת נותנת ובין המשמעות של להיות הורים כיום.
זכות טבעית ומוסרית- הכל טוב ויפה, אולי בשביל דיון פילוסופי באקדמיה; זה מזכיר לי את מרקס שדיבר על רעיונות יפים ונשגבים שטובים לאקדמיה- וקצת פחות לחיים האמיתיים. לצערנו הרב- המציאות הוכיחה מעל לכל ספק, באין ספור מקרים לאורך ההיסטוריה המודרנית או הקלאסית, שהאדם זקוק לחוקים ולמשמעת, והטבע והמוסר מתנקמים בנו בצורה האכזרית ביותר כשאין דין ואין דיין (בעל זבוב?). מה שאני מנסה לומר, שרשיון להורות הוא עניין הכרחי, ועצוב שעד היום לא נעשה דבר וחצי דבר בנושא. אנו רואים ושומעים על אלפי ילדים מוזנחים, שעוברים התעללות, חיים בעוני ובפחד, רק בגלל הזכות המוסרית והטבעית שאת מדברת עליה, בגלל הורים שאינם מסגולים מראש לפרנס אותם, לדאוג להם או לאהוב אותם. כל כך כואב לי לומר שילדים אילו -על לא עוול בכפם, מהווים עול החברה, אבל זאת האמת, ועוד לפני כן- אינם זוכים לחיים ראויים ונאותים להתפתחות תקינה. אם החברה נדרשת לטפל בילדים אילו, ואפילו אם היא עושה זאת מסיבות הומניטריות נטו- הרי שלאותה חברה יש את הזכות להחליט שיש אנשים שאינם ראויים להיות הורים. זה הדבר הכי מוסרי שאפשר לעשות.
טלי שלום ותודה על תגובתך.
השאלה כאן יותר מורכבת מ”האם יש ילדים מוזנחים והאם צריך למנוע את זה”. ברור שיש ילדים שנולדים לנסיבות שלא מטיבות עימן. אך האם הדרך למנוע את הנסיבות היא על ידי היתר לידה?
שימי לב שישנם מספר חופשים שהם מוגנים בחוקי יסוד, אך לידה והורות הם בהחלט היבט בסיסי שלנו – לא רק חברתית. לכן, גם אם היו קריטריונים המקובלים כ”טובת הכלל”, איך בדיוק היית אוכפת רשיון כזה? היה וקרה כי זוג שלא קיבל “רשיון” הלך והרה בכל זאת, מה כעת? תפרידי את הילד מהוריו? תכריחי סיום הריון? אין כל אפשרות להתערב באופן חקיקתי בפונקציה ביולוגית בסיסית של האדם, מכאן הזכות.
המערכת הציבורית בהחלט צריכה לדעת לחנך ולטפל טוב יותר בילדים הנולדים לנסיבות בעיתיות, אך אל לנו לזכור שגם לעתים אנשים גדולים צומחים מנסיבות משבר.
אם כך, אני מניחה שנסכים שהולדת ילדים אינה קשורה לעניין מוסרי או זכות טבעית כלשהי- למרות שהיינו מאד רוצים לחשוב כך. אכיפה חוקתית וכיצד הדבר יתבצע בפועל- אם בכלל אי פעם יתקבל חוק זה, זה כבר עניין ונושא לדיון בפני עצמו; אבל אני יכולה לומר לך בוודאות שיש דרכים לעקוב ולאכוף את הנושא הזה.