רבות כבר נכתב, דובר ונטען בבתי-משפט על סעיפי דת ולאום בתעודת הזהות. בסופו של דבר אלו נמחקו מן התעודה, ומי שחידש את תעודתו בשנים האחרונות מצא ליד סעיף הלאום שורה ארוכה של כוכביות. באשרו הסדר זה קבע בג”ץ, מפי השופט חשין, כי “תכליתה של תעודת הזהות תכלית-של-זיהוי היא, ולא תכלית-של-זהות”. ובכל זאת חמק פרט אחד מהדיון הציבורי ונותר על מקומו בתעודה, אף שאין בו כל תרומה לזיהויו של אדם בפני הרשויות. הישראלים נמצאים בחבורה מצומצמת מבין אזרחי מדינות במערב, כל אימת שהם מזדהים בפני הרשויות – הם מחויבים להסגיר גם את מצבם האישי: רווקה, נשוי, גרושה או חלילה אלמן. לא רק שספק אם אין מדובר כאן בחדירה מיותרת לפרטיותו של אדם; גם לא ברור איזה אינטרס לגיטימי יכול להיות למדינה לדרוש מכל אחד מאיתנו להכריז על מצבו האישי.
למעשה, משרד הפנים עצמו מודה שאין הוא יכול להגדיר כראוי מצב משפחתי. בתחתית תעודת הזהות של כל אחד מאיתנו מצויה שורה שתוארה, בשפתו הציורית של השופט חשין, ככתובה כך ש”אותיות טל ומטר היו כאותיות קידוש לבנה” ביחס לה. בשורה זו נקבע כי רישום “המצב האישי” בתעודה אינו מהווה ראיה לכאורה לנכונותו. הסדר זה נבע במקור מכך שבית-המשפט אילץ את שרי הפנים החרדים לרשום בתעודת הזהות פרטים שנקבעו בניגוד להשקפתם האורתודוקסית.
אכן, הממסד אינו מסוגל להכיל בהגדרות הישנות שלו את המציאות המשתנה והמורכבת של חיי משפחה בתחילת האלף השלישי. שליש מהישראלים הנשואים ערכו את נישואיהם באופן שהמדינה אינה מכירה בו, והם מכונים על-ידה רווקים. נשואים רבים אליבא דמדינת ישראל הם למעשה פרודים, שלא רצו לערב אותה בהליכי הגירושין שלהם. זוגות חד-מיניים נישאים בארץ ובחו”ל, והמדינה מסרבת להכיר בנישואיהם. למי שמכיר את המציאות המורכבת הזו לא יכול להיות ספק, שהרישום בתעודת הזהות בסעיף “המצב האישי” אכן אינו מהווה ראיה לכאורה לכלום.
הדברים הגיעו לכדי אבסורד כאשר החליט מי שהחליט במשרד הפנים ליצור מצב אישי חדש – “בבירור”. עשרות אלפי ישראלים, שנישאו לבני-זוג זרים אשר לא קיבלו מעמד רשמי במדינה, מזוהים בתעודה כמי שמצבם האישי “בבירור”. הבירור יכול להימשך שבועות, חודשים ואף שנים. הם אינם יכולים ליטול הלוואות או למשכן רכוש, למשל, פשוט כי שום מחשב בשום משרד ממשלתי אינו יודע להתמודד עם מצב אישי “בבירור”.
תיוג המדינה את אזרחיה בהתאם ל”מצבם האישי” פוגע באוטונומיה של הפרט. היא אינה צריכה לדעת שהתחתנו, התגרשנו או התאלמנו כדי לזהות אותנו. את ענייניה מול האזרח ראוי שתנהל מול כל אדם כאדם פרטי. מי שבכל זאת תרצה להכריז על מצבה האישי, תוכל לעשות זאת ביוזמתה, ובמקומות בהם זהו מידע רלוונטי. הגיעה העת ש”המצב האישי” ייאסף אל הדת והלאום וייצא מתעודת הזהות. אם משרד הפנים כבר הודה שהרישום אינו מהווה ראיה לנכונותו, ראוי שיקדם מהלך זה ביוזמתו, ולא ימתין לפנייה לבג”ץ שיתבקש להורות למדינה לשמור על מקומה מחוץ לדלת אמותיו הפרטיות של האזרח.
ביטול סעיף סטטוס בתעודת זהות
רבות כבר נכתב, דובר ונטען בבתי-משפט על סעיפי דת ולאום בתעודת הזהות. בסופו של דבר אלו נמחקו מן התעודה, ומי שחידש את תעודתו בשנים האחרונות מצא ליד סעיף הלאום שורה ארוכה של כוכביות. באשרו הסדר זה קבע בג”ץ, מפי השופט חשין, כי “תכליתה של תעודת הזהות תכלית-של-זיהוי היא, ולא תכלית-של-זהות”. ובכל זאת חמק פרט אחד מהדיון הציבורי ונותר על מקומו בתעודה, אף שאין בו כל תרומה לזיהויו של אדם בפני הרשויות. הישראלים נמצאים בחבורה מצומצמת מבין אזרחי מדינות במערב, כל אימת שהם מזדהים בפני הרשויות – הם מחויבים להסגיר גם את מצבם האישי: רווקה, נשוי, גרושה או חלילה אלמן. לא רק שספק אם אין מדובר כאן בחדירה מיותרת לפרטיותו של אדם; גם לא ברור איזה אינטרס לגיטימי יכול להיות למדינה לדרוש מכל אחד מאיתנו להכריז על מצבו האישי.
למעשה, משרד הפנים עצמו מודה שאין הוא יכול להגדיר כראוי מצב משפחתי. בתחתית תעודת הזהות של כל אחד מאיתנו מצויה שורה שתוארה, בשפתו הציורית של השופט חשין, ככתובה כך ש”אותיות טל ומטר היו כאותיות קידוש לבנה” ביחס לה. בשורה זו נקבע כי רישום “המצב האישי” בתעודה אינו מהווה ראיה לכאורה לנכונותו. הסדר זה נבע במקור מכך שבית-המשפט אילץ את שרי הפנים החרדים לרשום בתעודת הזהות פרטים שנקבעו בניגוד להשקפתם האורתודוקסית.
אכן, הממסד אינו מסוגל להכיל בהגדרות הישנות שלו את המציאות המשתנה והמורכבת של חיי משפחה בתחילת האלף השלישי. שליש מהישראלים הנשואים ערכו את נישואיהם באופן שהמדינה אינה מכירה בו, והם מכונים על-ידה רווקים. נשואים רבים אליבא דמדינת ישראל הם למעשה פרודים, שלא רצו לערב אותה בהליכי הגירושין שלהם. זוגות חד-מיניים נישאים בארץ ובחו”ל, והמדינה מסרבת להכיר בנישואיהם. למי שמכיר את המציאות המורכבת הזו לא יכול להיות ספק, שהרישום בתעודת הזהות בסעיף “המצב האישי” אכן אינו מהווה ראיה לכאורה לכלום.
הדברים הגיעו לכדי אבסורד כאשר החליט מי שהחליט במשרד הפנים ליצור מצב אישי חדש – “בבירור”. עשרות אלפי ישראלים, שנישאו לבני-זוג זרים אשר לא קיבלו מעמד רשמי במדינה, מזוהים בתעודה כמי שמצבם האישי “בבירור”. הבירור יכול להימשך שבועות, חודשים ואף שנים. הם אינם יכולים ליטול הלוואות או למשכן רכוש, למשל, פשוט כי שום מחשב בשום משרד ממשלתי אינו יודע להתמודד עם מצב אישי “בבירור”.
תיוג המדינה את אזרחיה בהתאם ל”מצבם האישי” פוגע באוטונומיה של הפרט. היא אינה צריכה לדעת שהתחתנו, התגרשנו או התאלמנו כדי לזהות אותנו. את ענייניה מול האזרח ראוי שתנהל מול כל אדם כאדם פרטי. מי שבכל זאת תרצה להכריז על מצבה האישי, תוכל לעשות זאת ביוזמתה, ובמקומות בהם זהו מידע רלוונטי. הגיעה העת ש”המצב האישי” ייאסף אל הדת והלאום וייצא מתעודת הזהות. אם משרד הפנים כבר הודה שהרישום אינו מהווה ראיה לנכונותו, ראוי שיקדם מהלך זה ביוזמתו, ולא ימתין לפנייה לבג”ץ שיתבקש להורות למדינה לשמור על מקומה מחוץ לדלת אמותיו הפרטיות של האזרח.