“אם היינו רשאים לתרום את איבריו, מדוע איננו רשאים לעשות שימוש בזרעו כדי להביא לעולם צאצאים?”, שאלו מלי ודודי בן יעקב
הורים שתרמו את איבריו של בנם שנהרג דורשים עתה לעשות שימוש בזרעו כדי להביא ילד לעולם. “אם היינו רשאים לתרום את איבריו של בננו, מדוע איננו רשאים לעשות שימוש בזרעו על מנת להביא לעולם צאצאים?”, שאלו אתמול מלי ודודי בן יעקב מעתלית, הוריו של אוהד, שנהרג בתאונה בספטמבר האחרון בגיל 27.
אתמול הם פתחו במאבק משפטי תקדימי בפנייה ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, שבמסגרתה ביקשו להתיר להם לעשות שימוש בזרע של בנם, אותו שאבו אחרי התאונה הקטלנית. אם לא ייענו, הם מתכוונים לפנות לבית הדין לענייני משפחה.
מדובר במקרה מיוחד, שכן אוהד לא הותיר אחריו הוראה בכתב או בעל פה לפיה יעשו שימוש בזרעו, וההורים החלו את המאבק המשפטי מבלי שאיתרו אשה שתשמש אם לילד, אלא טוענים לזכות קניינית על הזרע.
הנחיות היועץ המשפטי לממשלה מ-2003 מאפשרות לבת זוג של אדם מת להשתמש בזרעו כדי להביא לעולם ילדים. בישראל טרם הוכרה בפסיקה הזכות הקניינית של ההורים על זרעו של ילדם, או הפריה ללא איתורה המקדים של אשה המוכנה להליך זה.
בן יעקב נהרג בתאונת עבודה, בזמן שהתקין מזגן, כעבודה צדדית, בזמן לימודיו בטכניון. הוא אושפז במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים רמב”ם, לאחר שספג פגיעה קשה בגזע המוח והיה בתרדמת. שבועיים לאחר התאונה מת מפצעיו.
הוריו, שהתייעצו עם חברים ובני משפחה, דחו תחילה את הרעיון לתרום את איבריו, אולם אחרי התלבטות והבנה כי איבריו יוכלו להציל חיים של אחרים – ניאותו. “הוא היה איש של ?לתת’. כשהבנו שאין דרך חזרה, רצינו שאוהד ימשיך לחיות בגופם של אחרים. זה מה שהוא היה רוצה שנעשה”.
שתי כליותיו של אוהד נתרמו, אחת הושתלה בגופו של צעיר דרוזי בן 23 מדליית אל כרמל, ואחרת הושתלה אך לא נקלטה אצל תורם שזהותו לא ידועה. הכבד של אוהד נתרם לגבר ערבי בן 65 מאיכסאל. גם מסתמי הלב של אוהד נתרמו.
כשהבינו שאוהד מת מוות מוחי, הם שאלו את אחד הרופאים במחלקה מהי הפרוצדורה של שאיבת זרע. בקשה לבית המשפט לענייני משפחה איפשרה את השאיבה, אולם התרת השימוש בזרע להפריית ביצית מצומצמת רק להיותה של בת זוג.
בהנחיה מ-2003 של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שגובשה לאחר סדרת דיונים עם אנשי משפט, רפואה ופילוסופיה, ניתן מעמד רק לבת זוג של המת ולא להוריו. “מלבד בת זוגו”, כתב אז רובינשטיין, “אין מעמד חוקי לעניין שאלת הפוריות של ילדיהם. לא בחייהם, וקל וחומר לא לאחר מותם. פתיחת פתח להורי בן הזוג להיכנס לתחום אינטימי ופרטי זה מעוררת שאלות קשות ביותר ובעיות מורכבות, ויש להימנע מכך… אין הדין מכיר בזכות לנכד”.
בהמשך קבע רובינשטיין כי ההנחה הבסיסית היא שאדם מעוניין בדרך כלל בהמשכיות ובהקמת זרע גם לאחר מותו, כאשר בת זוגו מעוניינת בכך, אלא אם אותו אדם הביע עמדה מפורשת או משוערת נגד המשכיות.
ב-2009 אישר בית משפט לענייני משפחה בקריות לאשה בת 40 להיכנס להריון מזרעו של עידן שניר, חייל שמת מסרטן. שניר לקה בסרטן במהלך שירותו הצבאי ובטרם מותו בגיל 22, הפקיד מנת זרע בבנק הזרע. מאוחר יותר, ביקשה אשה להרות מזרעו והוריו הביעו את הסכמתם והסדירו את היחסים בינם לבינה ולצאצא.
הוריו של אוהד לא רוצים לאתר כבר בשלב זה אשה שתהיה מוכנה להיכנס להריון מזרעו של בנם, שכן לדבריהם, הם לא מעוניינים שאותה אשה “תוכנס לקלחת המשפטית”. הם הביעו נכונות לאפשרות שהאשה שתיבחר לצורך ההפריה תעבור את המבדקים הנדרשים – כמו תסקיר מבחן על ידי פקידת סעד – כפי שנהוג היום כאשר הבקשה מוגשת לבית המשפט כשיש בת זוג.
בדרישה שהפנתה אתמול עו”ד אירית רוזנבלום, העומדת בראש ארגון “משפחה חדשה”, המלווה את ההורים במאבקם, ליועץ וינשטיין, היא כותבת כי “לא ניתן לחלוק על הקביעה כי זרע, יכול ויהיה לנכס, וכי מכירה וקנייה של חלקי גוף מתחדשים, כגון שערות ונוזלי גוף, לרבות דם וזרע, הן בימינו תופעה נפוצה”. לטענתה, “בישראל יכול כל גבר לגשת אל בנק הזרע ולקבל תשלום עבור פליטת זרע אחת, ואילו אשה יכולה לגשת אל בנק הזרע ולרכוש מנת זרע תמורת מאות שקלים. בנקי הזרע אף הם נתונים תחת פיקוח חוק ההגנה על מצרכים ושירותים”.
עו”ד רוזנבלום כתבה עוד לווינשטיין כי כשם שקיימות בתאי זרע תכונות קנייניות המאפשרות מסחר בו, הרי שאותן תכונות קנייניות הן שמאפשרות גם את העברתו, לאחר מותו, ליורשיו החוקיים של בעליו. “יתרה מזאת, אנו טוענים כי בעצם מתן המעמד לבת זוגו של המנוח מכירים בזכותה לרשת את תאי הזרע, ואין סיבה כי זכות זו תהיה בלעדית אך לבת זוגו המנוח. במקום בו לא היתה בת זוג, יש להעניק זכות זו ליורשיו האחרים”.
הוריו של אוהד, להם עוד שני ילדים, רוני בת 20 ואסף בן 26, אומרים כי אוהד אהב ילדים ואין ספק כי היה מעוניין כי יפעלו להבאת צאצאים מזרעו. הם מתקוממים לנוכח השאלה האם הבאת צאצאים מזרעו של אוהד תהא לטובת הילד שייוולד ללא אב. “לילד שייוולד תהיה משפחה רחבה ותומכת יותר מלילד שיוולד לאשה שקיבלה תרומת זרע מאב אנונימי מבנק הזרע”, אומר דודי. “אין ספק שזאת אלטרנטיבה טובה יותר לילד”.
מקור: הארץ
הורים שתרמו את איברי בנם דורשים בעלות על זרעו שהוקפא לאחר מותו
הורים שתרמו את איברי בנם דורשים בעלות על זרעו שהוקפא לאחר מותו / מאת: תומר זרחין, הארץ
“אם היינו רשאים לתרום את איבריו, מדוע איננו רשאים לעשות שימוש בזרעו כדי להביא לעולם צאצאים?”, שאלו מלי ודודי בן יעקב
הורים שתרמו את איבריו של בנם שנהרג דורשים עתה לעשות שימוש בזרעו כדי להביא ילד לעולם. “אם היינו רשאים לתרום את איבריו של בננו, מדוע איננו רשאים לעשות שימוש בזרעו על מנת להביא לעולם צאצאים?”, שאלו אתמול מלי ודודי בן יעקב מעתלית, הוריו של אוהד, שנהרג בתאונה בספטמבר האחרון בגיל 27.
אתמול הם פתחו במאבק משפטי תקדימי בפנייה ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, שבמסגרתה ביקשו להתיר להם לעשות שימוש בזרע של בנם, אותו שאבו אחרי התאונה הקטלנית. אם לא ייענו, הם מתכוונים לפנות לבית הדין לענייני משפחה.
מדובר במקרה מיוחד, שכן אוהד לא הותיר אחריו הוראה בכתב או בעל פה לפיה יעשו שימוש בזרעו, וההורים החלו את המאבק המשפטי מבלי שאיתרו אשה שתשמש אם לילד, אלא טוענים לזכות קניינית על הזרע.
הנחיות היועץ המשפטי לממשלה מ-2003 מאפשרות לבת זוג של אדם מת להשתמש בזרעו כדי להביא לעולם ילדים. בישראל טרם הוכרה בפסיקה הזכות הקניינית של ההורים על זרעו של ילדם, או הפריה ללא איתורה המקדים של אשה המוכנה להליך זה.
בן יעקב נהרג בתאונת עבודה, בזמן שהתקין מזגן, כעבודה צדדית, בזמן לימודיו בטכניון. הוא אושפז במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים רמב”ם, לאחר שספג פגיעה קשה בגזע המוח והיה בתרדמת. שבועיים לאחר התאונה מת מפצעיו.
הוריו, שהתייעצו עם חברים ובני משפחה, דחו תחילה את הרעיון לתרום את איבריו, אולם אחרי התלבטות והבנה כי איבריו יוכלו להציל חיים של אחרים – ניאותו. “הוא היה איש של ?לתת’. כשהבנו שאין דרך חזרה, רצינו שאוהד ימשיך לחיות בגופם של אחרים. זה מה שהוא היה רוצה שנעשה”.
שתי כליותיו של אוהד נתרמו, אחת הושתלה בגופו של צעיר דרוזי בן 23 מדליית אל כרמל, ואחרת הושתלה אך לא נקלטה אצל תורם שזהותו לא ידועה. הכבד של אוהד נתרם לגבר ערבי בן 65 מאיכסאל. גם מסתמי הלב של אוהד נתרמו.
כשהבינו שאוהד מת מוות מוחי, הם שאלו את אחד הרופאים במחלקה מהי הפרוצדורה של שאיבת זרע. בקשה לבית המשפט לענייני משפחה איפשרה את השאיבה, אולם התרת השימוש בזרע להפריית ביצית מצומצמת רק להיותה של בת זוג.
בהנחיה מ-2003 של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שגובשה לאחר סדרת דיונים עם אנשי משפט, רפואה ופילוסופיה, ניתן מעמד רק לבת זוג של המת ולא להוריו. “מלבד בת זוגו”, כתב אז רובינשטיין, “אין מעמד חוקי לעניין שאלת הפוריות של ילדיהם. לא בחייהם, וקל וחומר לא לאחר מותם. פתיחת פתח להורי בן הזוג להיכנס לתחום אינטימי ופרטי זה מעוררת שאלות קשות ביותר ובעיות מורכבות, ויש להימנע מכך… אין הדין מכיר בזכות לנכד”.
בהמשך קבע רובינשטיין כי ההנחה הבסיסית היא שאדם מעוניין בדרך כלל בהמשכיות ובהקמת זרע גם לאחר מותו, כאשר בת זוגו מעוניינת בכך, אלא אם אותו אדם הביע עמדה מפורשת או משוערת נגד המשכיות.
ב-2009 אישר בית משפט לענייני משפחה בקריות לאשה בת 40 להיכנס להריון מזרעו של עידן שניר, חייל שמת מסרטן. שניר לקה בסרטן במהלך שירותו הצבאי ובטרם מותו בגיל 22, הפקיד מנת זרע בבנק הזרע. מאוחר יותר, ביקשה אשה להרות מזרעו והוריו הביעו את הסכמתם והסדירו את היחסים בינם לבינה ולצאצא.
הוריו של אוהד לא רוצים לאתר כבר בשלב זה אשה שתהיה מוכנה להיכנס להריון מזרעו של בנם, שכן לדבריהם, הם לא מעוניינים שאותה אשה “תוכנס לקלחת המשפטית”. הם הביעו נכונות לאפשרות שהאשה שתיבחר לצורך ההפריה תעבור את המבדקים הנדרשים – כמו תסקיר מבחן על ידי פקידת סעד – כפי שנהוג היום כאשר הבקשה מוגשת לבית המשפט כשיש בת זוג.
בדרישה שהפנתה אתמול עו”ד אירית רוזנבלום, העומדת בראש ארגון “משפחה חדשה”, המלווה את ההורים במאבקם, ליועץ וינשטיין, היא כותבת כי “לא ניתן לחלוק על הקביעה כי זרע, יכול ויהיה לנכס, וכי מכירה וקנייה של חלקי גוף מתחדשים, כגון שערות ונוזלי גוף, לרבות דם וזרע, הן בימינו תופעה נפוצה”. לטענתה, “בישראל יכול כל גבר לגשת אל בנק הזרע ולקבל תשלום עבור פליטת זרע אחת, ואילו אשה יכולה לגשת אל בנק הזרע ולרכוש מנת זרע תמורת מאות שקלים. בנקי הזרע אף הם נתונים תחת פיקוח חוק ההגנה על מצרכים ושירותים”.
עו”ד רוזנבלום כתבה עוד לווינשטיין כי כשם שקיימות בתאי זרע תכונות קנייניות המאפשרות מסחר בו, הרי שאותן תכונות קנייניות הן שמאפשרות גם את העברתו, לאחר מותו, ליורשיו החוקיים של בעליו. “יתרה מזאת, אנו טוענים כי בעצם מתן המעמד לבת זוגו של המנוח מכירים בזכותה לרשת את תאי הזרע, ואין סיבה כי זכות זו תהיה בלעדית אך לבת זוגו המנוח. במקום בו לא היתה בת זוג, יש להעניק זכות זו ליורשיו האחרים”.
הוריו של אוהד, להם עוד שני ילדים, רוני בת 20 ואסף בן 26, אומרים כי אוהד אהב ילדים ואין ספק כי היה מעוניין כי יפעלו להבאת צאצאים מזרעו. הם מתקוממים לנוכח השאלה האם הבאת צאצאים מזרעו של אוהד תהא לטובת הילד שייוולד ללא אב. “לילד שייוולד תהיה משפחה רחבה ותומכת יותר מלילד שיוולד לאשה שקיבלה תרומת זרע מאב אנונימי מבנק הזרע”, אומר דודי. “אין ספק שזאת אלטרנטיבה טובה יותר לילד”.
מקור: הארץ
הורים שתרמו את איברי בנם דורשים בעלות על זרעו שהוקפא לאחר מותו